יום אחד פגשתי מלאך, לא יודע איך בדיוק ידעתי שהוא מלאך, כי לא
היו לו שום סימנים של מלאך, אבל אני פשוט ידעתי.
אותו מלאך כנראה עבר הרבה צרות עד כדי כך שכבר לא ידע שהוא
מלאך, כל כך חבול היה מהתעללויות שצבעו דעך וכל המלאכיות שבו
פשוט נעלמה, אבל אני פשוט ידעתי.
לקחתי אלי את המלאך והחלטתי לעורר בו את המלאכיות בחזרה ואין
דרך טובה יותר לעשות את זה מלבד אהבה, הרבה אהבה. אהבתי פינקתי
ודאגתי כי פשוט ידעתי.
וכך עברו השנים כשרק לפעמים רואים סימנים של התקדמות. הוא
מצידו נתן הכל, חום ואהבה וכיוצא באלו לחבר ולאחד. הייתי מאושר
והוא עדין לא מלאך אבל לאט ובצעדים בטוחים הכל למצוא את
האושר.ואני המשכתי ופשוט ידעתי.
כל הזמן היה נותן לי מתנות ואני הייתי אומר, עזוב למה לך, הוא
היה מצטדק ואומר, ככה אני רוצה ולא ידע שככה הוא מתרחק מהמטרה
לחזור להיות מלאך מפואר. הסיבה שלא ידע, היא כי לא סיפרתי לו
שזאת בעצם המטרה, שפשוט הייתי שם בשבילו בלי לפרט את המטרות,
כי אני פשוט ידעתי.
כשחשבתי שהתקדם מספיק החלטתי שעכשיו אני יכול לתת קצת לעצמי
ונסעתי לארץ רחוקה לשאוף אויר נוכרי ופתוח את אופקי. וכך היה
שהמלאך נשאר מאחור כשכולו צפייה לחזרה של עצמי המחדש והמשופר,
לעצמי שימצא את המלאך מחדש, כי אני פשוט ידעתי.
נפרדנו כמיטב המסורת עם מכתבים, מתנות ודמעות ואני הייתי בדרכי
להגשים את חלומי כשבלבי תמיד נמצא המלאך. היה קשה לשנינו, הינו
רגילים להיות האחד בשביל השני ופתאום חלל, עברו עלי ימים של
אושר מהול בגעגוע וכאב כשהחוויות משמשות מעין מסך מגן מפני
הרגשות.
ביום בהיר יותר או פחות אני כבר לא זוכר, אני מקבל ידיעה
מהמלאך שלדעתו אנחנו לא מתאימים, המלאך מצא אושר אחר ואנחנו
כבר לא מתאימים. מאותו הרגע התרגשו ובאו אסונות רגשיים למכביר
מכל הבא ליד. היו שם מכתבי נאצה שנוסחו בלשון חדה כדי לפצוע,
קללות ו"ברכות" למיניהם שלא השאירו מקום לספק. אבל אני פשוט
ידעתי ולאחר שהזמן מהל את תמיסת האיבה מעט, כתבתי מכתבי
התפיסות שמנסים להסביר את הבלתי נתן להסבר, הכעס הבלתי נשלט.
חלפו חודשים והנה חזרתי ארצה כשמעלנו חופה של איבה, קנאה, שנאה
וכיוצא באלו לנכר ולהפריד.
למדתי לחוות מחדש, חיפשתי מטרות חדשות בחיים ועדין בתוך תוכי
האמנתי שיום יבוא והמלאך יבין שהוא מלאך ויבוא במלוא יופיו
אלי, כי אני זה שפשוט ידעתי.
כך אני חיי לי את חיי החדשים בשמחה יחסית ובאושר לא פחות יחסי
והנה אני שב ונפגש עם אותו מלאך שהבין שהאושר האחר הוא לא ממש
אושר. אנחנו שוב מדברים וצוחקים שמעלנו שוב חופה הפעם לא של
איבה אם כי של חוסר ודאות. המלאך בשלו שאנחנו כבר לא מתאימים
ואני בפעם הראשונה כבר לא ממש בטוח. המלאך עובר לו בין אושר
לאושר כשהוא מתקשה להחליט, ובדרך טורף לי את הקלפים, פעם אחר
פעם.
ופתאום כך סתם מתחיל להתבהר לי משהו מבפנים כלפי חוץ. כשזה רק
התחיל התעלמתי מזה אבל זה חלחל לו החוצה באיטיות ובעיקשות.
עכשיו זה כבר ברור לי.
אני פשוט טעיתי.