"את כותבת יפה". תודה אמרתי לו וחייכתי חיוך עצוב. מאוד רציתי
לחייך אליו חיוך כזה עם משמעות מאחוריו, אבל לא הצליח לי, לי
יצא רק חיוך עצוב ולא משמעותי. והוא אפילו לא שם לב. הוא ישב
על השטיח ואני שכבתי על המיטה. הוא הביט לתוכי עם העיניים שלו
אבל לא הצליח לקרוא אותי כמו שחשב שיצליח. הוא רגיל להצליח עם
בנות. איתי הוא כבר שכח את ההרגלים הישנים. בהחלט אפשר לומר
שהחוקים קצת השתבשו לו מאז הכרנו ואולי זה מה שמרחיק אותי ממנו
ואותו ממני. הוא מנסה ללכת על בטוח ועושה צעד צפוי, הוא מתרומם
לעבר המיטה ונשכב לידי. אני שונאת את זה, אני רוצה שהוא יחזור
לשטיח. שם, רחוק ממני. אני לא רוצה שהוא יגע בי וגם דיי מגעיל
אותי שהוא עם נעליים והן נוגעות לי בסדין. הוא מנשק אותי. זה
לא עושה לי כלום. הוא לא עושה לי כלום. אני עושה לו לגמור.
הטלפון מצלצל. הצלצול הגואל. "הלו?" אני עונה. זאת מאיה. היא
שואלת אם היא מפריעה ואוטומטית אני משיבה שלא. אנחנו קובעות
להיפגש. והוא לידי נושם בכבדות. ניחן על פניו שהוא מעוצבן קצת
ואני שדווקא כן מצליחה לקרוא אותו יודעת שהוא כועס על זה
שעניתי לטלפון... כשאנחנו באמצע... אתם יודעים. גם הוא יודע.
רק אני לא יודעת. אני קמה. אני לבושה אבל מחליפה בגדים. מולו.
אני מורידה חולצה ומכנס ונשארת בתחתונים ובגופיית ספורט אני
מבקשת ממנו שלא יסתכל בחיוך ויודעת שהוא דווקא כן מסתכל ואני
מרגישה את מבטו החודר וגם עוד משהו. אני מתלבשת לאט. אני לא
יודעת למה אני עושה את זה. אני לבושה והוא קם, מתקרב אליי
ושנינו עומדים כשהוא משעין אותי כנגד ארון הבגדים ומדביק לי
נשיקה ארוכה שמותירה אותי בלי אויר כמעט. ובלב? כלום. אפילו לא
פרפר אחד. לא התכווצות קלה. שום כלום. והראש מתחיל לכאוב לי
עכשיו כשאנחנו כבר במכונית שלו והוא מקפיץ אותי למאיה. ואני
יורדת מהמכונית. והוא תופס לי את היד ושוב מדביק לי נשיקה. אני
מפריחה לו נשיקה באויר והוא נוסע בגלגלים חורקים. מאיה שואלת
על החבר החדש שלי ואני מספרת לה על תחושות ורגשות שאני לא
מרגישה. גם אל מאיה אני מחייכת בחיוך עצוב והיא דווקא כן שמה
לב. היא מניחה את ידיה על כתפי ומעסה אותה וזה דווקא נעים. אני
מניחה את ראשי על רגליה. היא מנשקת אותי וזה עצוב כי זה אפילו
נחמד יותר מכשהוא מנשק אותי ואיתה זה בסך הכל נשיקות על הלחי.
עם שניהם אין לזה כל משמעות מיוחדת רק שאת מאיה אני מאוד
אוהבת, היא באמת חברה טובה. "נו אז מה הוא אמר לך?"
"סתם. שאני כותבת יפה."
"אה, נחמד." מאיה מחייכת מלטפת לי את הראש ואני עוצמת עיניים
ומרגישה שהיא מסתכלת עליי והיא, היא דווקא כן קוראת אותי.