את דוד עניין הכל, הוא התעניין בעיקר בהרפתקאות ומסתוריות.
יום אחד הלך לו ברחוב, הסתכל לצדדים וחיפש דברים מסתוריים. הוא
לא מצא. כמה ימים לא ישן בבית, אמא ואבא נסעו לחופשה ודוד
ואחיו הקטן היו במלון... באחר הצהריים אחד הלך לבריכה, היה גם
חם נורא... הוא אהב לצלול, לפניו הייתה מקפצה וחשב לעצמו שזו
הרפתקה מתחילה, הוא קפץ וקפץ ולא נפל למים... ואז המקפצה
התחילה להתנדנד מטה - מעלה בחדות, דוד לא יכל להפסיק את
הקפיצה... ונפל.

למחרת ההורים חזרו לבית בוכייה, הם ידעו. בית החולים סיפר להם
את הבשורה המרה... היה קשה, הייתה הלוויה כמה דקות אחרי שהם
הגיעו, כל המשפחה הייתה בהלם, "תנחומיי" אמרו כולם לכל אחד.
"נשארתי יחיד" חשב אחיו הקטן של דוד, "לא אוכל לראות אותו
לעולם, לבלות איתו כמו פעם".

עברו ימים ולילות. אחיו הקטן התעלם מכל מי שהכיר אותו, הוא אהב
את דוד... לא חשב שזה יבוא עליו, הוא לא אכל ולא שתה וניהיה
רזה מיום ליום. הוא שתק ולא העדיף להגיד אף מילה.

יום אחד החליט לחתוך לעצמו אצבע, אמו שראתה שחדרו סגור זה כמה
ימים, החליטה לפרוץ את הדלת בגרזן ולראות את בנה... כשפתחה את
הדלת - התעלפה, לבן אין אצבע, כולו מדמם. האבא נכנס, אינסטינקט
תקף אותו ותפס את בנו בידיים משולבות, הוא העיר את אישתו ואמר
בנימה חזקה "תתקשרי למשטרה, מ-ה-ר"

המשטרה הגיעה לרחוב הצריף 13, תפסו את הבן, וישבו איתו במכונית
כדי שלא יפגע בעצמו. לילה היה בכלא, הוא ישן מאחוריי הסורגים,
שוטר ישן ביחד איתו...

הבוקר הגיע, הציפורים צייצו, התרנגול קרא בקול אפילו הכלבים
נבחו עליו... השוטר קם לנביחת הכלבים, הוא בא להעיר את האסיר.
אבל הוא לא קם, פשוט לא קם... הוא היה קר כקרח, השוטר נבהל
וקרא למפקד...

ההלוויה הייתה ב-12 בצהריים, כל השכונה הלכה לשם... אפילו
השוטרים... אבא ואמא נשארו לבד, עכשיו לא יהיו להם בנים ולא
נכדים.

תעלומה הייתה סביב כל המקרה, איך הנער מת?