תמיד מתעסקים בשאלה 'האם אלוהים קיים?'
ואתם יודעים מה? זה לא משנה כ"כ. כי גם אם כן, אז מה? מי הוא
בכלל?
אולי הוא קיים. אבל אולי הוא לא כזה גדול ונשגב.

אני אישית חושב שהוא לא בהכרח בצורה שמציגים אותו קיים.
כלומר, יש איזה משהו מישהו שחזק מאיתנו שבלתי ניתן להסבר.
ואולי בגלל זה אי אפשר להסביר את הרוע שנגזר מהיצירה הכי
מפוארת של אלוהים כביכול, היצור האנושי.

כי אם באמת הוא קיים, אז איך הוא נותן בכל דקה נתונה לאיזה זקן
שלא שולט בעצמו לגעת בילדה,
ואיך הוא נותן לכמה אנשים עם זקנים לשגע לנו את המדינה?
איך הוא נותן לאנשים עלובים ליטול חיים של בן אדם אחר? איך הוא
נותן לאנשים עלובים להחריב תמימות של ילדים?

יש כזה משפט שאנשים אומרים כשהם חסרי ישע: "אלוהים לוקח את
האנשים הטובים".
וזאת בעצם עוד הוכחה לכך שבמידה והאל שלנו באמת קיים, הוא קצת
סוציומט, הייתי אומר. לוקח לעצמו את האנשים הטובים ומשאיר
אותנו להרקב פה בביצת הגזענות, האלימות וההשפלה לבד.

אני לא מבין אותו. יש לו מספיק אחריות לברוא יצור כ"כ מפותח
ואינטילגנטי, אבל אין לו מספיק אחריות לשמור עליו...?

ואם הוא קיים, איך הוא נותן למיליוני אנשים ברחבי העולם להשתמש
בשמו על מנת לגנוב, לשלוט, לאיים ולפעמים גם לרצוח.

הרי אם הוא אל כ"כ נשגב וכל יכול, הוא יכול היה למנוע את זה,
לא?
אז למה? למה הוא נותן לכל הדברים האלה לקרות יום אחרי יום, שעה
אחרי שעה, דקה אחרי דקה. איך?
וכמה שנצעק וכמה שנגביר את זעקתנו, הוא יתעלם.
ואז, איזה כמה אנשים שוב ינצלו את שמו בכדי לתרץ אבלות, אסונות
וכדומה. אז אם הוא קיים, למה הוא לא סותם להם את הפה? למה,
לעזאזל?
ואם הוא קיים, אז למה הוא לא משתמש פעם אחת בכח שלו למען מטרה
טובה? למה?

ואני חוזר להתחלה ושוב טוען שהוא קיים. הרי נכתב במקרא:

"ויברא אלוהים את האדם בצלמו ובדמותו".
וזה נותן הסבר להכל. הרי נבראנו בצלמו ובדמותו. כמוהו -
מיליארדי העתקים שלו ברמה הרגשית, ההתנהגותית. והרי אנחנו בכל
יום שוברים את השיאים של עצמנו - מתאבדים, רוצחים, אונסים,
משקרים וכובשים.
וממי למדנו את זה? ממנו, כי הרי אנחנו נבראנו בצלמו! בדמותו!

אז זה נותן לי נחת, אפילו לקצת זמן. שאת לא אשמה כשאת משקרת
לי, כשאת משחקת לי בלב. כי אפילו אלוהים שלנו הוא כזה, הוא
כמונו. אנחנו כמוהו.

אז אפשר להגדיר את זה ככה: גם אם הוא קיים, ובואו נגדיר את זה
כך שזה לא ישמע יותר מדי כואב, הוא קצת חושב על עצמו. קצת יותר
מדי.