פיזית אני חופשייה. גרה בבית הוריי בנחת בלי עבודה, סבסוד
מוחלט מצד ההורים.  כל יום עוסקת בענייני. נתקלת בבעיות
ובחברים, באנשים שאני יותר אוהבת ופחות אוהבת.
מפנים הכל נאכל. עוד לא הספקתי לחיות את החיים שלי ואני כבר על
סף שיגעון. למען האמת, לשם הדיוק אני כבר בתוך השיגעון הזה.
אני מחזיקה את עצמי מלהרביץ לעצמי או לבצע כל פעילות אלימה.
במקום אני בוכה החוצה, או בוכה עמוק מבפנים.
קמה כל יום עם פרצוף תשעה באב וסוחבת אותו איתי עד הרגע שבו
אני נרדמת, כביכול, בלילה. אני פוגשת פרצופים שאני רוצה לראות
וזה עושה לי רע על הלב כי קשה להתמודד עם אהבה שאי אפשר לאמת.
אני פוגשת אנשים שאני לא כל כך רוצה לפגוש, והפלא ובפלא, גם זה
עושה לי רע, מי רוצה לפגוש מישהו שהוא לא אוהב. אני פוגשת
חברים טובים וקרובים שפתאום כשאני צריכה אותם יותר מכל הם לא
שם בשבילי, דווקא עכשיו הם עסוקים בעצמם. הם לא שם בשבילי ואני
לא שם בשבילם.
בחיי הרומנטיקה הכל מפותל. אהבתי אחד הייתי עם אחר, נפרדתי
ממנו בגלל אהבתי לאותו אחד. חשבתי שהרמתי ידיים אז פניתי
לשלישי אך גילית שלא הרמתי ידיים. ומרגע לרגע מתגלה שלשלישי יש
מישהי ואהבתי לא תתממש ובינתיים אני מפנה את גבי לאחר.
זה מבלבל, אויש כמה שזה מבלבל.
אם הייתי דתייה עכשיו הייתי אומרת שהחיים שלי ככה כי אלוהים
רוצה. הייתי אומרת שאלוהים חושב שחטאתי והייתי מתחילה לחפש
אחרי הזנ שלי כדי לגלות מה עשיתי רע. אבל אתם יודעים מה?! לא
הייתי מוצאת כלום. למה אתה שואלים? כי נחשו מה. לא עשיתי שום
דבר רע. עשיתי הכל לפי החוקים. לפי עשרת הדברות וכל אלה ולפי
חוקי  המדינה שבה אני מתגוררת. אני אזרח למופת.
אם כך זה אולי יסיר למה אני לא מאמינה באלוהים. כרגע אין לו
שום סיבה טובה לגרום לסבלי. אם כך כל מה שנותר לי הוא להאמין
שאני זאת היא האחראית על מעשי ועל תוצאותיהם. איני מפחדת
להאשים את עצמי בכל זה ואיני מפחדת לקחת אחריות על מעשיי.
נהפוך הוא כל שאני רוצה הוא להיות הגונה וישרה, דוברת אמת.
איני רוצה לברוח לאמת אחרת ושקרית כמו הדתיים ואיני רוצה
להאמין במשהו גדול וכל יכול, שמסתכל על כל אדם בנפרד ודואג
לתגמל אותו בהתאם לדרך בא אותו אדם מנהל את חייו.
מה אני כן רוצה? אני רוצה לחיות את חיי על דעת עצמי. לפי חוקים
שהוגו על דעת אחרים ולא על דעת אלוהים. אני רוצה לראות עולם
שמטיל על עצמו את החסרונות והיתרונות. אני רוצה לראות עם שיודע
לעבוד יחד ולא לחוד. ללכת ראש בראש, מה שבינתיים קורה, לא
יעזור וכל מה שנותר הוא לעשות פשרה. הפשרה הזאת היא שלום.
הפשרה הזאת היא לקיחת המחשבות והלימות לעצמך ולא לרעך.  


-לחיות באחדות ובשלום-