כשפותחים את המחברת שלו בהתחלה, יש כל מיני הערות וסירטוטים
בנושא צילום: איך למדוד אור נקודתי ואיך מחשבים "ספוטים". אבל
אם פותחים את המחברת הזאת מהסוף מגלים כל מיני קטעים ושירים,
לפעמים איזה קישקוש בצד. בשירים שם הוא מדבר על אהבה, על עולם
מושלם. כותב למישהי מילים יפות ואני כל כך רוצה לחשוב שזאת
אני, שעליי הוא חשב.

יש לו עיניים גדולות, מבט עמוק כל כך שבכל פעם שאני מסתכלת
לתוך העיניים שלו אני מרגישה כאילו אני נבלעת. לפעמים כשהוא
מחבק אותי אני מרגישה כאילו הוא מנסה לקבל אהבה ולא לתת, כמו
ילד קטן שהתבגר יותר מידיי מהר.

כשהכרתי אותו בהתחלה היה לי כיף לדבר איתו אבל היו לי המון
סיבות "למה לא...", כל הזמן מדדתי מה טוב ומה לא טוב, חישבתי
הכל ככה שאני לא אפגע, לא אתאהב... אבל כשהכרתי אותו יותר עמוק
גיליתי עליו כל מיני קטעים ודברים. אנשים היו מסתכלים עלינו
בקינאה, מקשקשים מהצד, אבל לא היה לנו אכפת! בעולם שלנו, בעולם
האהבה שלנו הכל היה מושלם. ידעתי שהיו לו בנות לפניי וידעתי
שיהיו גם אחריי, אבל כל עוד אנחנו ביחד... ידעתי שזאת אני -
שעליי הוא חושב.

הניסיון לימד אותי שהכל בחיים זמני. שהכל מתחיל וניגמר והדבר
היחיד שמשתנה מפעם לפעם זה הניסיון... אז בכל פעם שהוא מחבק
אותי, אני מנסה לקבל ממנו הכי הרבה אהבה שאפשר לפני שהזמן
יעבור מהר מידיי והוא ילך.