ושוב מתוסכלת.
ושוב מכסה פנים עייפות.
ידיים רועדות.
עיניים נוצצות מובילות מבט שבור.
מתפרקת.
מתרסקת.
מכתימה את הרצפה.
נבלעת אל תוך השחור שלך.
אלפי רסיסים של אדם כואב מתנפצים, באוויר המלוכלך שאותו את
נושמת.
ואת ממשיכה בשלך.
לאן את בורחת?
זוחלת אל פינה אפלה, מתחבאת אל שאריות רחמים עצמיים.
נבלעת אל תוך השחור שלך.
מכסה צלקות, נשימה אחרונה.
את נובלת.
חלולה וריקנית.
ועוד דמעה מטונפת.
ועוד ליטוף.
נבלעת אל תוך השחור שלך.