מסתובב על הכסא,
קשקוש מבליח להכרה
חובט בי,
כשרגליי מכות בקיר, בארון, על מה הן לא דורכות?
התמונה ריאליסטית, מופשטת, מתאר של אדם מזוקן,
יושב לו.
וכל התמונה, טלאים של צבע בשפכטל.

זוכר את האדם, החברה,
חיפושיי אחר סמל צופים הנאה לי.

ללא הצבעים התוחמים בגבולם את האדם, מבארים את הנראה.
אותו פרט היה נעלם, חסר ממשות ללא הרוב המגדיר.

כך אני, אתם, קולאז' רבגוני של מסכה אחת.
השתקפויות הן למעשה השתקפויות,
אם נחדל לצבוע, או נצבע בצבע אחיד,
נעלם.
השלווה המבורכת של הריק המוחלט תיחשף.