זו השמש שעולה ועליה מאירה מייבשת לה דמעה שאף אחד לא יידע
היא הייתה בדיכאון ולא גילתה לאף אחד,
היא שמרה זאת לעצמה לא לבאס את הסביבה
ואף אחד לא ידע ואני ראיתי את אותה ילדה
עומדת בצד מזילה דמעה.
היא נכנסה לדיכאון ואף אחד לא יודע למה,
אף אחד לא יודע מה היא מרגישה
ואני מסתכלת ואני מבינה ואני מסתכלת ומזדהה איתה
מזילות דמעה יחד אבל בסתר
שלא תראה, שלא תראה שמישהו גילה אותה...בוכה
שלא תראה שראיתי את אותה דמעה

עוד ילדה שעוברת תקופה של דיכאון של שבר בלב ממה זה כואב?
מחפשת תרופה אין לה מוצא מנסה להסתיר את עצמה
מנסה לשכוח, מנסה לברוח מאותו דיכאון
אבל בדיוק כשהצליחה ראתה אותו איתה במסדרון
אותה דמעה חזרה ואני בצד מביטה מזילה איתה דמעה
וכל כך מזדהה, איך שזה כואב איך שזה פוגע,
אהבה שנגמרה מזמן ובשתינו זה עדיין נוגע

עוד ילדה שעוברת תקופה של דיכאון
ותפקידה של השמש הוא כבר לא לגרום לה לצימאון,
רק לייבש את הדמעות שעל פניה מופיעות
יום אחר יום זולגות מעינייה.

מסתכלים לה בעיניים ורואים שהיא שבורה
כמה ילדה, כמה שאת מנסה
אבל להסתיר שאת פגועה את לא מצליחה
אם אמצא תרופה שתעביר דיכאון,
אקח לעצמי ואביא גם לך כדי שיותר לא אצטרך לבכות איתך.