לו רק יכולתי להתפטר
מחובתי להיות תמיד בוגר
ולחזור לקבל על עצמי
רק חובות וזכויות של קטין...
ללכת ל"מקדונלדס" ולחשוב
שזו מסעדה עם מתנות לרוב,
לחרוש עם מקל בבוץ טרי
ולבנות עם אבנים גשר אימתני,
לחשוב ששוקולד דמוי מטיל זהב
עדיף על כסף אמיתי, כי הוא אכיל ומיד
רוצה לרבוץ תחת עץ אלון-
סתם לשבת עם חבריי ולשתות מיץ לימון,
רוצה לחזור לימים
שהחיים היו בהם פשוטים,
שכל שידעתי היה על צבעים,
ג4ולות, משחקי מחבואים,
מונופול, דומינו והורים מעצבנים.
אבל ממש לא דאגתי
בגלל שלא ידעתי
מה שלא ידעתי
ובגלל שלא דאגתי-
ידעתי רק להיות מאושר
כי מדברים מדאיגים שמרוני מרוחק.
וקצת התבגרנו- רציתי לחשוב שהעולם הוגן,
שכל אחד הגון וטוב לב.
רציתי להאמין שהכל אפשרי
גם אם וכאשר מחויבויות בדרכי,
רציתי לחוות את חיי-
להתרגש אפילו ממשהו שטותי למדי,
לא כל הזמן שיעלה הרף
ואהיה במרוץ חושים מטורף.
רוצה להיות "פשוט" בכלל
בלי להיות תלוי במחשב ש"נפל",
בלי להשתעבד לעבודות
המסתכמות בטונות של ניירות,
לא רוצה להיות מדוכא מחדשות שבכותרות
שמצטרפות בעיתון לתמונות מזוויעות,
לא רוצה לחשוב כל הזמן
אם יש או אין כסף בבנק,
לא רוצה חיובים ודפי חשבון
מכל 4שמוק4 שמנסה לחלוב,
לא רוצה לשמוע רכילויות,
לא רוצה לדעת על מחלות,
ואשמח אם יחסכו ממני הבשורות
על אסונות והלוויות.
מבקש רק להאמין
בכוח החיוך
שכל הפוגשני ייזכני בחיבוק,
להשמיע ולשמוע מילה טובה
ושאמת, צדק ושלום יהיו ברי הגשמה.
שחלומות ודמיונות יביאו שלווה
ושהמעשים יהוו מדריך לאהבה.
26/09/01 © |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.