אז ההוא בא, מתיישב לידי, ומבקש ממני סיגריה! ככה סתם! האמת-
הוא די נראה כמו רוקר מתלהב כזה- מהסוג הרע של הרוקרים
המתלהבים- אתם יודעים, אלה שיודעם רק את המילים של ENTER
SANDMAN  ו- ONE וחושבים שזה "דגול"- אבל אמרתי, מה, בא בנאדם,
אתה עוד לא מכיר אותו וכבר לא תיתן לו סיגריה?  אז נתתי.
הבחור נשען אחורה, מדליק, שואף, ואז מפשיל אחורה את הסמרטוט
השחור שכיסה לו את הפנים, שבגלל זה חשבתי שהוא מתלהב, ואז אני
רואה שהפנים שלו רזות כמו אנלאיודעמה. אז אני שואל אותו, "אחי,
אתה בסדר?" והזהו מסתכל לכיוון שלי ואני רואה שאין לו עיניים..
שני חורים! רק מה, הוא פתר את המבוכה די מהר: הוא אמר "אל
תדאג, אדוני, אני מלאך המוות". אז עוד איכשהו איזנתי את עצמי
מהשוק של העיניים, ואמרתי משהו כמו "כן, וואלה, באמת נראית לי
מוכר" אז הוא עושה- "תודה על הלייטס, אף אחד לא נותן לי
סיגריות כבר חצי שנה." ואז הוא מספר לי שהוא מסתובב ככה בין
אנשים ומבקש מהם סיגריה, שני שקל, מסטיק או כל דבר, ובעצם
הצלתי את החיים שלי בזה שנתתי לו ת'מלבורו כי נדיבות זו התכונה
הכי חשובה ושמי שאין לו את זה לא מגיע לו לחיות. "הכי אני אוהב
לחסל את אלה שלא עוצרים לי טרמפ" הוא מספר לי בחורים חולמניים,
"לראות את האוטו מתרחק, ואז פתאום להופיע בתוכו, להגיד איזה
משפט מחץ כמו: "אתה מגיע לגן-עדן?" ואז להכניס אותם באיזה עץ
או משהו". דיברנו איזה שעתיים, שתינו כמה בירות, אפילו הישתנו
ביחד (לכל המתעניינים: הוא גוי). שאלתי אותו אם לא אליהו הנביא
אמור להסתובב ככה בעולם ולבדוק מי אנשים טובים, אז הוא צחק:
"האפס הזה? חוץ מזה, מזמן עשו אצלנו ייעול במערכת כדי למנוע
סרבול. עכשיו אני גם בודק וגם עורף, והוא בגזברות".
אז זהו, מסתבר שזה לא העישון שהורג אותך, אלא הקמצנות. רק מה,
אני מצטער על דבר אחד- אפילו שהוא בחור נחמד- שכשנפרדנו, אמרתי
לו להתראות.