השיר הראשון שהלחנתי (נניח שלא ציינתי), מובא לכאן, גם כן
לקבורה ציבורית.בכלל, לא להתרגש מהכמויות שאני אשפוך לבית
הקברות הזה.
זה.
וזאת.
ואחד שלוגם מיינו הירוק.
וההם שהריקו כבר שבע כוסות -
הזמן להרוג.
הזמן - בין קיר לקיר.
הוא דורך על חיים וגוויות.
אל תלעג. אני לשנותיך מזכיר
שהן שכחו לחיות.
זה.
וזאת.
וזמן. ועשן. וההם.
בית-קפה ושלושים ושנים כיסאות,
ושיר - דומיה ללא שם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|