[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







דורינה בלרינה
/
האושר של סיגל

סיגל... מאושרת. מזה מאושרת, חגיגה לעיניים לראות כמה היא
קורנת. ואני, אני ממש שמחה בשבילה האמת, שלפחות אחת מאיתנו
חווה את רגעי האושר העילאי הזה...

סיגל היא מורה למתמטיקה בתיכון במקצועה. יש לה שיער ארוך...
וחלק... כזה שחייבים לגעת בו מרוב שהוא יפה. ולמה היא מאושרת,
אתם שואלים?

ביום שבת בערב, או שאפשר לקרוא לזה לילה, ליויתי את מאיה לדלת.
פתחתי אותה והסתכלתי עליה במבט מסכן כזה שאומר- רחמים על
שתינו. מאיה הנהנה ואמרה- שיהיה לנו בהצלחה, סגרה את הדלת
מאחוריה והלכה לביתה...
צעדתי חזרה לחדרי ואספתי את כל הדפים והמחברות, סגרתי את
המחשבון, את העטים שכבר נגמר להם הדיו, וכל אותו זמן ריחפה
מעליי הרגשה מוזרה כזאת... מוכרת... וטובה במקצת אפילו. לאחר
מחשבה עמוקה הגעתי למסקנה שההרגשה הזאת נובעת מלמידת יתר של
המספרים המשעממים האלו. הרגשתי כאילו סיימתי עכשיו ללמוד
לבגרות!!! וזה טוב, כי זה אומר שאחרי שבוע אינטנסיבי של
לימודים כיסינו את כל החומר, אני ומאיה... הלכתי לישון.

יום למחרת, שמונה בבוקר, אני מתיישבת ולוקחת את העט... כשמולי
שוכב לו על השולחן המבחן המאיים... אפילו דף נוסחאות היא כתבה
לנו, סיגל. כל הכבוד לה על ההשקעה, באמת, בלעדיה הייתי שוכחת
את הנוסחאות ומקבלת עוד יותר נמוך ממה שקיבלתי.
שלוש שעות אחרי זה- צלצול אכזרי קוטע אותי ממצבי המיואש, ואני
מגישה למורה את הדפים, כמעט ריקים. איך זה יכול להיות לעזאזל?
באמת שלמדתי!! עכשיו אני יודעת שגרמתי לסיגל לחייך, כשהיא תקרא
את המבחן שלי, מה שנשאר ממנו, תיקח את העט האדום שלה ותסמן
איקסים ענקיים אחד אחרי השני.. ומאוחר יותר, היא תכתוב את
התיקון-מבחן שלה... שהיא כל כך אוהבת להגיש לנו... יחד עם
הציון הנכשל ועוד הערה כמה שהיא מאוכזבת ממני.
גם אני מאוכזבת מעצמי. גם ההורים שלי מאוכזבים ממני. פשוט
נפלא.
סיגל, הלוואי שהמבחנים שלך היו כמו השיער שלך- נעימים למגע...
ארוכים, אבל כיף להסתכל עליהם... אני עוד זוכרת איך באת ביום
הראשון ללימודים והצגת את עצמך, "שלום אני סיגל ואני המורה
שלכם למתמטיקה"... וכל מה שיכלתי לעשות זה רק להסתכל ולקנא
בשיער שלך... כמה שהוא יפה... לא כמו המבחנים האכזריים שאת
נותנת.

חמדתי סיגל סיגל, אני מקווה שלפחות אחת מאיתנו שבעת רצון
ממערכת היחסים בנינו. וזאת בטח לא אני...
מקווה שהאושר שלך אפילו יגדל, אם זה אפשרי, כשתבשרי לי שאני
יורדת לשלוש יחידות.
אני באמת שמחה בשבילך, אפילו שהדברים שגורמים לך אושר הם קצת
משונים, אבל העיקר שכשתגישי לי את המבחן עם הציון עליו, יהיה
לך את החיוך הכי רחב בעולם.. תנפנפי בשיערך בשמחה ותעברי
לתלמיד המסכן הבא...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
איך זה שאני לא
זוכר אף אחד
מסלוגנים ששלחתי
אתמול?




-אלץ הימר.


תרומה לבמה




בבמה מאז 13/12/03 12:14
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דורינה בלרינה

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה