[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עדי זילברברג
/
שנות השלושים

אני קופאית בת שלושים וחמש. גרושה וחרמנית. כל משמרת כשהאנשים
חולפים על פני עם תשלומים אני נעה בין הרהור על סכלותם לבין
מחשבות על עצמי. תהיתי למשל עד כמה אני חרמנית יותר כשאני
מבייצת. שמעתי פעם על כך שכשמבייצים חרמנים יותר. אני יודעת גם
שאמורה להיות דרך לבדוק את זה. מהרהרת אם כדאי לי. הרי אני
אתחיל לפתח ציפיות. טוב, זה נראה לי בזבוז זמן, אבל אני ממשיכה
להרהר בכך בכל זאת. הרי במילא אתגבר מתישהוא על ההכתבה שבמחקר
המדעי. כרגע אני יודעת שאני מתלחלחת על בסיס קבוע כמעט כל יום,
וחלק ניכר ממנו. אבל בכל זאת יש ימים שבהם אני פחות. בקיצור -
לא מספיק שאני גרושה בשיא המיני שלי, אז אני גם צריכה לדעת מתי
אני מבייצת? ובכל זאת - למה לא? מה אכפת לי לקחת את המחשבה
הזאת שכבר מופיעה אצלי מדי פעם ולנסות לברר את העניין? זה יכול
להיות סה"כ משחק מין משעשע.
כל האנשים האלו שאיך שהם עוברים אותי מוציאים סיגריה. אני תוהה
אם גם זה קשור למין. אולי אני נורא מושכת אותם וזה מעין פורקן
רגעי למחזור הדם. או שאולי התנועה המוכנית הזאת גם באה להרשים
אותי. קאובויים מצחיקים אני מהרהרת לי בעת שאני שולפת סיגריה
דמיונית ומכניסה לכוס מולם. עכשיו אתם מגורים!
אני ממש לא יודעת עד כמה מישהו זוכר אותי. איפה המציאות בסקאלה
שבין לא יכולים להוציא אותי מהראש ומפנטזים עלי גם חודשים
ושנים אחרי, ובאים לכאן במובן מסוים בשבילי, לבין זה שאין לי
שום חריטה בזכרונם.
יש ימים שאני חושבת דווקא יותר על נשים. לא משנה לי אם מדובר
בשדיים מטלטלים של גוף רווי שומן, או שמא בקלאסיקה שנראית בת
12. בכלל בנות 12 מפתות אותי לא פחות, ואז נכנסת המחשבה שבעצם
הגוף המבייץ שלי רוצה אמהות נוספת. בולשיט - אני רוצה רק
לזיין! אבל בעצם - מה אנחנו כבר יודעים על מה שמסתובב לנו שם
בתת מודע.
יש אלמנט של בדידות. יש קמצוץ של חוסר סיפוק וקורטוב התייבשות.
אולי זה רק המיאוס שבהזדקנות.
ואחרי העבודה אני נשרכת לביתי לבד.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ואינני יודעת
כיצד זה קרה
לפתע נכנס בי
הילד הרע
תאמינו או לא
נהניתי נורא


נוי-נוי, אוהבת
ילדים רעים.


תרומה לבמה




בבמה מאז 13/12/03 12:40
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עדי זילברברג

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה