אני יודע שאני לא מכיר אותך, אבל אני חושב שבתוכנו שנינו
מחפשים את אותו הדבר, אנחנו מתאימים.
פעם לא יכולתי לתת מעצמי, היום אני רוצה לתת את עצמי, אני רוצה
להיות שלך.
אני יודע שאין לי זכות לבקש שתנסי להכיר אותי, או שאני אנסה
להכיר אותך, אבל אני מרגיש ששנינו נפספס כל כך הרבה. ישנה
ההרגשה הזאת בפנים שיכול להיות לנו כל כך טוב ביחד.
אני פשוט רוצה להכיר אותך, בלי כוונות נסתרות מלבד אחת. אני
רוצה שתנסי להכיר אותי באמת ומשם, תני לעתיד לקחת אותך לאן
שייקח.

יאיר

מאוד חבל לי שאת לא יכולה לקרוא את המכתב הזה, ואני מצטער שאף
פעם לא עשיתי את כל מה שתכננתי, אבל אני משער שאלה הם החיים
ושאי אפשר לצפות את הכל...
ואת - מצחיק מה את עושה כרגע, כי אני יושב על הכיסא בחדר
העבודה שלי ומסתכל על אורות העיר שנוצצים ובוהקים, קוראים תיגר
על החושך של הלילה.
ואת - את שוכבת כאן לידי. אני לא חושב שאת נושמת כבר כמה זמן
ונראה לי שאת מתה כבר עשר דקות בערך. את יודעת שאהבתי אותך? את
תמיד גרמת לי גם צחוק וגם בכי, את יודעת שזה מה שאני מרגיש
עכשיו?
אבל את מתה. אני חושב שהתחלת להתקרר, עוד מעט תתחילי להסריח
ולהעלות ריקבון על העור הלבן שלך שתמיד חלמתי ללטף. את לא
צריכה להגיד לי, אני יודע שאני יכול ללטף אותו עכשיו כשאת לא
יכולה להזיז את ידי מן הבשר המת, אבל הרי שנינו יודעים שזה כבר
לא יהיה אותו הדבר.
אתמול דיברתי עם אמא שלך ואולי תהיי שמחה לדעת שהיא חייה
ונושמת. היא לא עשתה לי דבר אף פעם, הרי לא הגיע גם לה למות.
אני חושב שהיא תתגעגע אלייך, היא אהבה אותך מאוד ומצד שני גם
אני אהבתי אותך, אבל לי נתת להכניס רק את הסכין לתוך הלב שלך.
את הכנסת את שלך הרבה לפני, כדי שנהיה מדויקים בעניין הזה.
את הרבה מאחורי עכשיו, בקומה השנייה. אני ירדתי למטה למרפסת
המשקיפה אל הים. הלילה יפה היום והמקום הזה כל כך חשוך, חשוך
לי מאוד עכשיו. אני שומע את הגלים והשירה שלהם כל כך שקטה,
יפה, עדינה, מלטפת את אוזני ונכנסת לאיברי. נראה לי שתכננתי את
זה הרבה זמן, או שזה קרה בלהט הרגע - אני לא מצליח להחליט. אבל
זה הרגיש טוב. אנשים יגידו שמה שעשיתי היה מרוע ושאני רוצח,
אבל מה לעשות בפעם הראשונה בחיי הרגשתי טוב? לא נראה לי רק
בגלל שהרגתי אותך, אלא בגלל שאת הוקרבת קורבן כנגד כל המין
הנשי - כשהרגתי אותך בעצם נקמתי בכולן. אז אני שמח שאת מתה,
למרות שאני כבר לא יכול להביט בחיוך המתוק שלך, אבל הרי חייבים
להקריב קורבנות בחיים האלו ואת עשית את הצעד הנכון. במילא
החיים שלך לא היו מתפתחים לשום מקום וגם אין מה לחשוב על זה
כבר, כי כל העתיד שלך נמחק תחת הסכין הקר שלי.
אני מתחיל להיות עייף והמוזיקה הזו כל כך נעימה לי... אני
אצטרך להגיד לך שלום בדרך למטה כי את המילים האלו אגיד כבר
בראשי ולא על הנייר הזה, אז באמת חבל שאף פעם לא קראת את מה
שכתבתי לך.

שלום לך אהובתי, אף פעם לא אראה עוד את עורך הלבן. הרגע קפצתי
מהצוק ועוד רגע ואפגע בקרקעית. אולי אנוח לי עמוק בים. שיהיו
לך חיים טובים שם למעלה, כי אני כנראה אהיה למטה.
שלום אהובתי.