אמא שלי לא רצתה אותי.
זה לא שהיא לא רצתה אותי, אלא היא לא רצתה עוד ילד (זה אמור
להרגיע אותי?). האמת היא שעד היום לא ממש הבנתי למה. כשהיא
גילתה שהיא בהריון היא הייתה בהלם (למה? מה היא חשבה שזה מרוח
הקודש?) והחליטה לעשות הפלה. להפיל אותי. לא לתת לי לנשום
אפילו נשימה אחת בכוחות עצמי. אולי עדיף היה ככה. אבל אחרי
שהיא ראתה אותי באולטרסאונד, והרופא הפעיל עליה את כל יכולת
השכנוע שלו, היא החליטה לשמור על ההיריון. היא סבלה מבחילות
בוקר כל תשעת החודשים (אולי זה היה סימן, לא?) וקיוותה שזה
יהיה שווה את זה בסופו של דבר. ואז אני נולדתי. כן, לא סתם
אומרים שעדיף תמיד להישאר עם ההחלטה הראשונה שלך.
אבא שלי רצה בן זכר. אחרי בת בכורה הוא קיווה שהפעם, סוף סוף
יהיה לו מישהו שהוא יוכל לשחק איתו כדורגל וללמד אותו את רזי
ההיאבקות. איזה חבר שלו קרא לו בקלפים בתור משחק, ואמר לו
שיהיה לו בן. אתם יכולים לתאר לעצמכם את שמחתו הרבה של אבי
כששמע את זה. והוא באמת חשב שיהיה לו בן... למרות שהרופא אמר,
שמה לעשות, מינו של העובר - נקבה. אבל אבא שלי בשלו -רק בן!
ככה חבר שלו אמר לו. הוא אפילו חשב על שם. איזה בזבוז של
אנרגיות. הוא היה כל כך בטח שיוולד לו בן חזק ויפה, אבל אז, אז
נולדתי אני (ואני אפילו לא צופה בכדורגל).
אחותי, אחותי רצתה תוכי. כשאמא ואבא ניגשו אליה ובישרו לה על
התוספת למשפחה ושאלו אותה מה היא רוצה, אח או אחות, היא ענתה
בהחלטיות :"תוכי! אני רוצה תוכי!". אז אבא הלך וקנה לה אפילו
כלוב. לא, היא לא קיבלה תוכי, אם אתם שואלים את עצמכם. היא לא
קיבלה תוכי עד היום (אבל זה נשמע לי רעיון מצוין כמתנה ליום
הולדת), זה יכול להיות הסבר מצוין לכל התסביכים שלה. ילדה רוצה
תוכי אבל במקום זה מקבלת אחות קטנה. חתיכת טראומה. היא קיבלה
כלוב, ואז נולדתי אני. אמנם נכנסתי לכלוב (ובכן, לא הייתי
גדולה מדי) אבל לצייץ לא ידעתי. חבל.
אמא שלי אומרת שזה לא שהיא לא רצתה אותי ספציפית, אבל פשוט
באותו הרגע לא התאים לה עוד ילד על הראש. היא אומרת שאם היא
הייתה יודעת שאני אוולד היא אפילו לא הייתה מעלה בדעתה לעבור
הפלה. להפיל אותי. לא לתת לי לנשום אפילו נשימה אחת בכוחות
עצמי. אולי עדיף היה ככה.
אבא שלי, בכל יום הולדת, מזכיר לכולם עד כמה הוא מאושר שיש לו
שתי בנות ולא בן. אם היה לו בן אז הוא כל הזמן היה מסתבך
בצרות, לא לומד, מתעצל, אבל יש לו בנות מצטיינות, אחראיות,
חרוצות. מה זה משנה שאף אחת מהן לא יודעת לבעוט בכדור. וכמה
מאושר הוא על זה שנולדה לו בסופו של דבר בת ולא בן כפי שרצה!
ואחותי, אחותי מאושרת מזה שיש לה מישהו שמדפיס בשבילה עבודות.
איזה מזל שאני לא תוכי!

את מי הם מנסים לשכנע?