אני צורח בחוזקה זאקי ואחי הקטן נכנס במרוצה לחדר שלי "צא
החוצה אני צועק בקול יותר חזק לכיוונו, מבלי לסובב את הראש
לכיוונו.
אני מכיר אותו ויודע פרצוף קצת חמוץ והוא יחזור לחדר שלו.
שלמה אני צועק בזעם אחותי עונה לי "מה" חזק מכיוון החדר שלה,
כן אני יודע שלמה זה שם של גבר אבל אבא שלי כאשר הוא מחליט
החלטה שום דבר לא ישנה לו.
"תורידי את הווליום של הדיסק שלך" אני צורח בזעם מנסה לעצום
שוב את העיניים לחזור לחלום שהשארתי מאחור. שלמה צועקת לי הוא
סגור ואני קולט שבאמת אין שום רעש מסביב, "אז אולי כדי שכבר
תדליקי אותו" אני שוב שואג לכיוון הדלת בחדר השחור שלי.
אני מביט על התקרה הכחולה שצבעתי רק אתמול וחושב אם להפוך גם
אותה לשחור כמו שאר החדר מלבד הדלת שצבועה בצהוב בוהק של
חיזר.
שלוש שניות אני על הרגלים שוב צועק זאקי ומתחיל ללכת לכיוון
הדלת, הקטן שוב נכנס לתוך החדר ואני שוב צורח עליו "צא בחוץ,
ותשאיר את הדלת פתוחה" הוא מביט בי בזעם ויוצא החוצה לכיוון
החדר הלבן המשעמם שלו.
שלמה יוצאת מתוך החדר שלה אם שיער סגול וקצוות בצבע כסף שישר
מביא לי זיכרון מהסדרה כסף קטלני.

אני מביט בה בהערכה לפחות היא יודעת מה שהיא עושה כאשר היא
מזנקת עלי זינוק של קרב מגע, נו טוב שבע שנים היא בטח יודעת
משהו, ואני מוצא את עצמי על הרצפה מביט בה מלמטה, "תפסיק
לצעוק" היא צורחת לכיווני, ושולחת אצבע משולשת לכיוון החדר של
ההורים שלנו, "אבא עוד ישן" היא אומרת והולכת חזרה לחדר שלה.

אני מזנק בחזרה לכיוון שלה כאשר היא טורקת לי את הדלת בפרצוף
"שישרללו אותך" אני שואג לכיוון הדלת שכמעט חדרה לי דרך האף.
"הלוואי" אני שומע מהחדר שלה.
אני הולך לכיוון המקלחת ומכניס את הראש מתחת למים קרים נותן
לקרחת שלי להירטב טוב, טוב בשביל שהמוח שלי ידע שהתחיל יום
חדש. אני שולח יד למטה בשביל לגרד את הגירוד של הבוקר שאמור
להפריד בין החלקים השונים ומגלה שהקרב מגע של אחותי דפק בדיוק
במקום הרגיש. משתרללת למדה שבע שנים לפגוע בול.
מה שהכי מפתיע אותי הוא שרק ברגע הזה אני מתחיל להרגיש את
הכאב, אני נותן צרחת מחאה וקורא שוב לזאקי , כאשר הוא מופיע
בתוך המקלחת אני שולח אותו להביא לי קרח מהמקרר ומתחיל לנגב את
הקרחת עם מגבת חדשה לגמרה.
אני קולט את שלמה מתגנבת מאחורי בזכות המראה וחוסם ביעילות
אגרוף מהר שהיא שולחת לכיוון הצלעות שלי.
"למדת" היא מחייכת ומנסה שוב לרסק לי איזו צלע בגוף, "זה הכל
מאהבה " היא אומרת וקולטת את היד שלי מחזיקה את החבילה, "אוי
מסכן" היא ממשיכה לחייך כאשר עיניה מתמקדות ביד שלי.

זאקי נכנס לתוך החדר עם קרח בתוך שקית ונותן לי אותה. מיד אני
ושלמה נותנים צרחה לכיוונו "צא בחוץ" וממתינים לפרצוף החמוץ
שלו שיופיע, אחרי חצי שניה הפרצוף מגיע והוא מזנק החוצה
מהחדר.

שלמה מתיישבת על האסלה ומביטה בי "אני צריכה לשאול אותך משהו"
היא אומרת וממתינה. "מה" אני שואל ומחפש זיפים על הקרחת.
"זה שוב מיקו מהמכולת" היא אומרת וקולטת איך הקרחת שלי מתחילה
לקבל צבע אדום. "מה אתו" אני שואל ומוציא את הסכין גילוח החוצה
מתוך המגרה.
"הוא שוב החליט שהוא מאוהב בי ולמרות שדפקתי לו בומבה בדיוק
במרכז החבילה, הוא ממשיך להטריד אותי" היא אומרת משחקת אם
הידית של האסלה ומורידה את המים.
"אימא שלו" אני אומר.
"מה אימא שלו?" שלמה שואלת.
"אימא שלו מזדיינת" אני לוחש ומגלה שחתחתי את עצמי באמצע
הראש.
"לא יפה" היא אומרת לי.
אני מתעצבן יותר "למה מה חשבת שאימא שלו מתעסקת אם חסידות"
שוטף את הראש בפעם השניה, ומתחיל לגרד שוב למטה מבחין שהכאב
כבר יותר חלש.

"אז מה" היא שואלת אותי כאילו במבט תמים לא יודעת שאני אתפוס
אתו שיחה על הדשא של השכן, ושממנה הוא יצא ירוק יותר ממכבי
חיפה.
"אני אטפל בו, מותק" אני שורק ויוצא מתוך המקלחת לכיוון
המטבח.

שלוש שעות אחר כך אני מסתובב בשכונה וקולט את מיקו מהמכולת
קולט אותי ממרחק של חמישה בניינים, תוך שלוש שניות הוא הופך
לאתלט הכי מהיר שאני מכיר ולמרות ה20 קופסאות של סיגריות ביום
הוא מצליח להתחמק ממני במשך כמעט חמש דקות.

אני תופס אותו לבסוף כאשר לו לי ולא לו יש כוח ללכת מכות .
אז יוצא שאנחנו מתיישבים על המדרכה בדיוק מול המכולת שלו ואני
קולט את זאקי יוצא מהמכולת אם חפיסה של סיגריות מחורבנות בשביל
שלמה. "בו לפה" אני שואג לכיוונו ומוציא מתוך החפיסה שתי
סיגריות אחת לי ואחת למיקו. למה אני לא בין זונה שבסיגריות
מתקמצן.
מיקו מדליק את הסיגריות ואנחנו מעשנים אותם כדי להחזיר קצת
נשימה לתוך הגוף שלנו כאשר אני אומר לו שיתן לי את הסוף של
הסיגריה.
הטמבל נותן לי את הסוף של הסיגריה שלו וישר קופץ כאשר אני מכבה
אותה ישר על היד שלו.
"למה עשית את זה" הוא צועק לכיוון שלי, ואין דבר שאני יותר
שונא מאשר כאשר משהו ברחוב צועק עלי.
ישר אני קופץ עליו ומכבה את הסוף של הסיגריה השניה שלי על היד
השניה שלו בשביל שיהיו דומות. הוא מההלם מנסה שוב לברוח לי אבל
הפעם אני קולט אותו ותופס אותו בחולצה.
"באימא שלך תעזוב אותי" הוא מתחיל לבקש ממני רחמים, כאשר אני
קולט את שלמה מתקרבת לכיוון שלנו, שלוש שניות עוברות והיא
שולחת בעיטה ארוכה לכיוון מרכז החבילה שלו ומקפלת אותו על
המדרכה.
אני שניה מסתכל הצידה וקולט איך פתאום החבילה שלי חוטפת זעזוע
ומוצא את עצמי מתרסק על הרצפה ליד מיקו שעדיין בכה בגלל הבעיטה
הקודמת שלה.
"באימא שלך" אני אומר לה, ומביט בה במבט הכי מאשים שאני יודע
להוציא מהפרצוף שלי. "על תיגע לי בסיגריות בחיים" היא אומרת
לכיוון שלי ומתחילה להתרחק.

אני מתיישב על המדרכה שוב חושב על הסלט שעבר על החבילה שלי
היום וישר נותר אגרוף למיקו שבחוצפה מתיישב לידי.
מיקו מתגלגל על הרצפה ואני מתרומם ומכוון לכיוונו אצבע "שלא
תתקרב לאחותי" אני מזהיר אותו, ומתחיל ללכת שוב לכיוון הבית.

תוך חמש דקות אני נכנס לחדר שלי ומחליט שאני לא אוהב את הכחול
בתקרה, אני שואג "זאקי" ומיד כאשר הוא נכנס אני צורח אליו שיצא
לי מהחדר, שלמה נכנסת לי לחדר בדיוק כאשר אני מחליף בגדים
ודוחפת אותי על המיטה.
אני נופל על הראש וקללה עסיסית יוצאת לי מהפה לכיוון שלה.

ההיא לא מתרגשת ושואלת "נו אז הוא הבין את הרמז?" לכיווני."
אני חושב שכן" אני עונה מלטף את הקרחת.
"טוב מאוד" היא אומרת "ואבא קם אז תיזהר למה כאשר הוא יראה את
הצבע בחדר שלך הוא יתלוש לך את הביצים". יוצאת מהחדר קולטת את
זאקי מביט בנו במבט מפוחד, היא נותנת לכיוונו צעקה והוא נעלם
בתוך החדר שלו.

אני מנסה לשכב על המיטה כאשר הדלת נפתחת בסערה. אבא עומד בהלם
קולט את שינוי בצבע בחדר, אני קולט את שלמה מאחוריו נכנסת בשקט
לחדר שלה כאשר הוא סוגר את הדלת של החדר שלי מאחורי הגב שלו.

"זאקי" הוא צועק וממתין עד שהקטן יפתח את הדלת. כאשר זאקי פותח
את הדלת הוא נותן לכיוונו צרחה של צא בחוץ שאני קולט שמוטב היה
לי לא להיות כרגע בחדר.

שבוע אחר כך אני בחדר לבן זאקי איתי בחדר ומיקו הפך להיות חבר
של שלמה.
איך אתם שואלים?

נשבע לכם שלא יודע.

אבל עם אבא כמו שלי שכאשר הוא מחליט משהו אז המשהו הזה קורה לא
כדי לכם להתעסק.

ואם אתם רואים את זאקי, תנו איזה צרחה שיבין שמקומו לא פה.