הנה אני עולה למעלה ופתאום אני שומע קול מעצבן מאחורי "אולי
כבר תלך לכיוון האור הזוהר שם, פניה שלישית שמאלה"
אני מסתובב לכיוון הקול המעצבן שמאחורי ורואה איזה פוץ חצי
שקוף עם כנפיים ענקיות מלאות בנוצות חצי שקופות גם כן. אני
שולח לכיוונו את המבט הרגיל שלי שמסמן "הזהר אתה נכנס לטרטוריה
לא בריאה, מהסוג שהייתי מפחיד בעזרתו את החברה מהשכונה, אבל
הוא ממשיך להביט בי מבלי להתייחס למבט ומצביע לכיוון איזה חור
בסוף העולם שמאלה "נו גבריאל והשטן מחכים לך, תתחיל להתקדם
לכיוון האור" אני קולט שהוא לא תפס את מלוא המשמעות של המבט
שלי ומחליט לפעול בעזרת הסבר יותר משכנע, אני מרים לאט את היד
הימנית שלי ובזמן סיבוב של כך היד אני אומר לו "למה מה?!."

הבחור השקוף שעומד מולי לא בדיוק מתייחס לסימן המוכר, ממתין
שניה ואז ברוב חוצפתו מסמן לי אם כף היד שלו בצורה של נפנוף
לכיוון האור הרחוק "ילה, אתה מעכב אותי" אני תופס את המשמעות
העמוקה של הנפנוף שלא מוצאת חן בעיני ומבין שהברנש לא תופס אם
מי הוא הסתבך, אני מתחיל להתקרב אליו ושואל "יה חתיכת מלאך.."
אני לא מספיק להמשיך ואני קולט איך החצי שקוף אם הכנפיים הופך
לחצי אדום "איך קראת לי" הוא שואל בזמן שהצבע שלו מתחיל להיות
כבר סגול.

אני נזכר שאם מושיקו לא מתעסקים ואומר שוב "אמרתי לך שמי שואל
אותך יה חתיכת מלא.." אני לא מספיק לסיים והוא מתפרץ לי ברוב
חוצפתו לתוך המשפט ואומר "אימא שלך מלאך"
ההלם אוחז בי לרגע בזמן שהדם עולה לי למוח בזינוק מהיר והידיים
מתחילות לרעוד לי מההלם של התגובה שלו. "מה אמרת" אני לוחש
לכיוונו ונותן זינוק על החצי שקוף חצי אדום סגול, וזה למה
למדתי מזמן שכאשר נכנסים במשהו אז רק עד הסוף, זאת אומרת למות
רק לא להפסיד.

באמצע הזינוק אליו אני קולט אותו מתרומם מעלי בעזרת הכנפיים
שלו ואני מוצא את עצמי שוכב על איזה חתיכת אויר מרחף עם פנים
בתוך ענן שגורם לי לגירוי עצבני באף, תוך שלוש שניות אני מתחיל
להתעטש לכל הכיוונים מנסה לירוק את הגועל נפש של הענן האפור
שהראש שלי נחת לתוכו.
אני מנסה לקלוט מאיפה הגעתי לתוך הענן הזה ומיד נזכר שוב בחצי
שקוף שבטח צוחק עלי מושיקו שם מאחורה.
אני מתחיל להתרומם מהענן ונזכר בחצי סיבוב עם פליק לק שהוא עשה
מעלי בלי להתרגש ומבין שפה המכות יהיו חייבות להיות שונות מאשר
בנוהל הרגיל, אני מנסה להיזכר בכל סרטי הנינג`ה שראיתי אי פעם
וחש איך זיכרון אינטימי אם איזה סרט מתחיל לעלות לי לכיוון
המוח שלי.

אני נזכר באחד הסרטים שבהם החברה זינקו ממקום למקום ומחליט
שהדרך היחידה לתקוף אותו תהיה להיות מהיר יותר. אני מבצע סיבוב
מהיר על הענן ומתרומם במהירות מדהימה יחסית לבחור שרק עבר את
שנתו ה49, מיד אני מזנק לכיוון שבו אני צופה שהוא יהיה כדי שלא
יהיה לו מרחב תגובה מהיר ואז אני קולט שהוא לא לפני.

מסתבר שהוא די קלט אותי ואני מתחיל להסתובב כאשר הוא שולח
מאחורה בעיטה לכיוון הגב שלי. אני מתרסק שוב בתוך הענן האפור
רק שהפעם אני מצליח לצאת מזה בלי להתעטש. ומתרומם שוב אם רצח
בעיניים.

הוא קולט את המבט שלי ומחייך, רק אז אני קולט שבעצם הוא אמר לי
שאימא שלי מלאך מה שאני לפחות פעמיים בחודש התפללתי לה` שזה מה
שהוא יעשה לה. אני שואל אותו שוב בשקט מנסה להרגיע את הנרבים
"אתה בטוח שהיא מלאך?"
החצי שקוף מביט אלי "בחיים לא" אומר לי וצוחק לי בפרצוף "אימא
שלך מלאך" הוא ממשיך לצחוק "איזה מלאך אימא שלך, אימא שלך
אולי.." אני קולט שהוא עומד לומר מילה לא יפה ושולח לכיוונו
מבט הכי עצבני שאי פעם ידעתי לשלוח.
זה למה אני שונא שאומרים מילים לא יפות על אמהות, עוד בגיל 9
כאשר הסתובבתי בשכונה ועוזי החנון מהקומה שניה ניסה לומר לי
שאימה שלי זונ.. אז תפסתי אותו בחדר המדרגות ולמרות שהוא היה
גדול ממני בחמש שנים פתחתי לו את הראש עם בלוק של איטונג. אחרי
זה אבא שלו הביא לי משטרה וכאשר השוטר התחיל לשאול אותי מה קרה
שלחתי מבט מהיר על אבא שלי שהיה לו מבט של רצח בעיניים והתחלתי
לומר שהוא אמר על אימא שלי שהיא..  אני לא מספיק לסיים והשוטר
מפסיק אותי באמצע ומתחיל לשאול שאלה חדשה, אני קולט את זה
והקריז מתחיל עלות לי למה אני שונא שמשהו מפריע לי לדבר אז אני
קוטע אותו ואומר לו מה דעתי על אימא שלו ועל אבא שלו ועל
הילדים שלו.
השוטר קולט את מה שאני אומר ולרגע שותק, שניה אחרי הוא מכניס
לי את הסטירה הכי חזקה שקיבלתי בחיים שלי, באותו רגע ראיתי
כוכבים וזה היה באמצע היום.
מיד ידעתי שהטיפול האמיתי שלי יהיה יותר מאוחר אם אבא שלי אבל
מה שבטוח זה שהשוטר יותר לא יפריע לי כאשר אני מדבר.

אני ממשיך לתת את המבט העצבני בחצי שקוף והוא ממשיך ואומר לי
איך היא תהיה מלאך אם אפילו אתה לא הגעת מאבא שלך אלא מהשכן"
אני מרגיש שוב איך הידיים שלי מתחילות לרעוד והוא ממשיך "למה
אתה חושב שתמיד אמרו לך שאתם נורא דומים, אה" משתתק לרגע ואז
ממשיך" אבל זה בטח לא משנה לך לכיוון האור גבריאל והשטן כבר
יטפלו בך" סיים כאשר הוא שוב מנסה לנפנף אותי לכיוון האור
המזורגג שנמצא אי שם בפניה שמאלה השלישית.

אני מחזיק את עצמי בקושי מנסה לא לזנק עליו בעיקר כדי שלא יהיו
לי פדיחות שוב עם הזינוקים ומנסה לתכנן אסטרטגיה חדשה. "יה
חתיכת מלאך" אני שוב אומר זוכר שהוא התעצבן מזה "אני לא הולך
לשום מקום בלי עורך דין" אני מסיים ומשלב את הידיים על החזה.

החצי שקוף מביט בי שוב מתחיל קצת להאדים ואז צועק, וכאשר הוא
צועק אני שואל את עצמי למה לא הבאתי את האטמים מהצבא למה
השאגות שלו מסוגלות לחדור גם דרך החור שבאוזון. "יה חתיכת אפס
מאופס," הוא מתחיל" למה תגיד לי למה תמיד אתם צריכים לעשות לי
הכי הרבה צרות? אה! למה אתם לא יכולים להיות כמו העצים או
הכלבים שרק מצביעים לכיוון שאליו צריך ללכת והם כמו בובלה
הולכים. למה אפילו הנמרים והבניינים הולכים לאור שם ורק אתם לא
מוכנים? מה יש לכם בני האדם, למה מי אתה שתגיד לי שאתה לא
הולך" הוא מפסיק ושקט מדהים נעשה פתאום סביבנו. "מי אני?" אני
שואל אותו בחזרה "אני מושיקו, מושיקו מרחוב החרוב 4 שתפס את
המורה שלו לאנגלית בשערות , אני מושיקו שהוציא את האוויר
מהגלגלים של המנהל בבית הספר, אני מושיקו שפתח לרוית את הראש
כי היא אמרה לי שאני שחור בשבילה." אני לוקח שאיפה ורואה שהוא
מתחיל לקלוט מי מדבר אתו " אתה רוצה לדעת מי אני?" אני ממשיך
"אני זה שחצי שרות צבאי טייל בין בתי הכלא ואז שמו אותי
בדובדבן כדי שאני אדפוק מכות לערבים ולא לסוהרים, זה מי שאני."
אני נעמד מולו עם חזה נפוח.

הוא מביט בי "אני מבין" אומר "אז אתה צריך טיפול מיוחד" מסיים
כאשר העיניים שלו נעוצות בי. אני קולט מיד את הסגנון של הדיבור
ומבין שכמו כל השוטרים שפגשתי עד היום הוא גם הולך לסדר אותי
איפה שהו.
"למה איזה טיפול" אני שואל מחזק את המבטא שיוצא לי מהגרון
למרות שאני מתחיל לחשוב שהוא קלט אם מי יש לו עסק , אני ממשיך
"איזה גבריאל ואיזה שטן? אה? " שואל "אני רק אם ריבונו של עולם
מדבר וגם זה שוב רק עם עורך דין"

החצי שקוף חוזר להיות שקוף וכל האדום שהיה עליו נעלם לא כאילו
הוא ךא התעצבן עף פעם, "אז תקבל מה שאתה רוצה" הוא אומר מביט
מעבר לכתף שלי.
אני קולט מיד שיש שם משהו מאחורי ומסתובב במהירות של צאק
נוריס.
אני קולט תוך שתי שניות שמשהו לא בסדר ושהו עבד עלי מה שלא
עוזר לי כאשר אני מרגיש בעיטה אדירה מאחורה ושם לב שאני מתרומם
באוויר בדיוק לכיוון האור המעצבן שאליו לא רציתי ללכת.

אני מסובב את הראש ורואה אותו מביט מחייך לכיווני "תמסור שם
ד"ש" הוא צועק ומתחיל להעלם לגמרי.