איש גבוה עם כובע. הוא הולך לבד ברחובות הריקים דבר לא נשמע
חוץ מצעדי רגליו ופה ושם איזה חתול נדרס. איש גבוה עם כובע
ומעיל שחור. פנסי הרחוב מהבהבים והוא חומק בין הבזקי האור.
הרחובות ישנים החושך נשפך מחלונות הבתים. איש גבוה עם כובע
ומעיל שחור, עיניים כחולות לו. שלוליות של גשם ראשון על הכביש,
מכונית חולפת מתיזה סילון מים, נהגת ממהרת שלא שמה אפילו לב.
איש גבוה, מעיל שחור. עיניים כחולות, זקן צרפתי קטן ובוץ בקצה
מעילו. נקישות עקבים מסמטאות קרובות מהדהדות באוויר. זונות
חוזרות ממרכז העיר. איש גבוה מעיל שחור וזקן, יושב על ספסל לצד
הכביש מדליק סיגריה ומשלב את רגליו הארוכות. הרחובות ישנים
הבהוב פנס רחוב זוג מבניין במורד הרחוב עושה אהבה למרחקים.
צרצרים בדשא של הגינה הציבורית משתעשעים ברעיון ששומעים אותם
וצועקים בקולי קולות. איש כבן שלושים עם כובע וסיגריה ביד יושב
על ספסל מחכה. אזעקת  מכונית קולנית מתחילה לפעול לפתע ובאותה
פתאומיות מפסיקה. צעירים חוזרים מבילוי לילי. איש גבוה עם
כובע, מעיל שחור ארוך ועיניים כחולות מכבה סיגריה ומתחיל
ללכת.

האור במטבח נדלק, אבא שוב רעב באמצע הלילה. הרוח סוגרת בטריקה
תריס בבניין השכן. ילד קטן, בלונדיני מכוסה שמיכה לבנה. זרם
הניאגרה בשירותים, האור נכבה, שוב שקט. ילד קטן בלונדיני מכוסה
שמיכה לבנה עד האף לא נרדם. קפיצים חורקים ממיטה בחדר הסמוך,
אבא חזר למיטה. מכונית חולפת ובה רדיו פועל בעוצמה חזקה מידי.
במיטה, ילד קטן לא מצליח להירדם. שיער זהב לו לילד, או לפחות
כך היה. אור לבנה מאיר את וילון התכלת ואת הדובים הצהובים
שעליו. בפינת האוכל יש מתנה. במיטה ילד, מחר יום הולדתו.
עיניים כחולות יש לו ונמשים הרבה. עיניו פקוחות לרוחה ואור
הלבנה משתקף בהם. ליד מיטתו יש כוס, כוס מים. דלת נפתחת , דלת
נסגרת. משהו נופל על מרצפות הרצפה בקומה מעל. כוס זכוכית מלאה
במים ולידה קופסא. ילד קרח ועיניו פתוחות מסתכל בה ולא מצליח
להירדם. בחדר הסמוך מיטה. שני אנשים נמים שם נושמים בכבדות.
מתחת לידו הכבדה של אחד מהם מסתתר מסמך מרופא מומחה. על דף לבן
חלק באותיות קטנות, קטנות שכמעט לא נראו לעיניהם כתב שם. ע"פ
המצב הנוכחי ואבחנת הגידול לא יהיה ניתן לנתח/להסיר/למנוע את
התפשטותו של הגידול בראש בינכם. הערכת התמותה של החולה היא עד
שלושה חודשים מקסימום חמישה.
מאז קבלת המכתב עברו כבר כמעט שמונה חודשים. מתחת לשמיכה לבנה
מנסה להירדם ילד קטן.
ידיו הצנומות הלבנות עוזרות לו להתרומם ולשבת.
איש גבוה עם כובע ומעיל ארוך נועץ בו את מבטו הכחול הטוב.
" איך נכנסת ? " שואל הילד בשקט
" אני לא נכנסתי " ענה. " חיכיתי לך די הרבה זמן "

שמיכה לבנה מלטפת את הרצפה. ילד קטן מהנהן בראשו.

" אבל מחר יום ההולדת שלי " אומר הילד בעצב.
" אני יודע, אך הגיע הזמן " מחיך קלות האיש.

הרחובות ישנים, פנס רחוב מהבהב. על  השולחן בפינת האוכל מתנה.
פיסת נייר נשמטת וצונחת על המרצפות בקלילות.

איש גבוה עם כובע וילד קטן הולכים במורד הרחוב.













http://stage.co.il/Stories/103688