את שוחה לך בתוך מלנכוליה מופלאה, מתענגת על מיציי גופך
בתוכך - תהליך הירקבות מתקתק
תווי פנייך חלשים, משחקים במחבואים עם רגישותך המקוטעת
עינייך הן הדבר הכי עצוב שראיתי, שכשאת צוחקת את בוכה.
דמעותייך יבשות, יורדות בשקט, את תמיד פחדת להעיר את נשמתך
לא נותרו בך עוד הרבה מספר שנים וחדוותך הולכת ממך
גופך מפציר בך ואת בוחרת לא להקשיב
שפתייך חמוצות, מטפטפות חמיצות לחייך ולפירות רחמך,
רחמך שכבר אינו קיים.
ודמותך מחפשת על מי לדחוף את האצבע האמצעית,
אני מביטה בך ואיני מתאבלת על הטיפה שנשארה
אני רק בוכה עלייך, אמא יקרה. |
