באמצע אחד מהרי הכרמל, בלילה קר, ליד מדורה, שיעמם לי.
היו לידי המון אנשים, וכל אחד מהם שיעמם אותי כל-כך.  
רציתי להכיר מישהו חדש, הרי זאת כל המטרה של טיולים לא?
בערך 100 מטר מהמדורה שבה ישבתי היתה עוד מדורה. אז הלכתי.
לבד. כדי להכיר מישהו חדש.
ושם הוא היה.
מתבדח עם חברות שלו על נושאים מטופשים כל כך, ואני, בכובע סנטה
קלאוס וסווטשרט ענקי, ניגשתי  והושטתי את ידי קדימה.

"נעים מאד, אני נעמה" אמרתי בקול מלא בטחון עצמי, כשבפנים,
הפחד מהדחייה היה כל כך עמוק.
לא ציפיתי לאדם ספציפי שילחץ אותה בחזרה, אבל רציתי שהוא יקח
אותה.
חוקי מרפי הם החוקיםהיחידים שעובדים בשבילי, אבל משהו התקלקל
בהם באותה שניה, והוא לקח לי את היד ולחץ אותה.
"נמרוד."
הוא היה גבוה, עם שיער בלונדיני ארוך וגלי, אסוף בקוקו על
העורף. היו לו עיניים חומות עמוקות וגומת חן קטנה, בלחי ימין
כשהוא חייך.
"מאיפה את?"
"תל אביב ואתם?"
"ירושלים"
לא היה פיגוע בירושלים אתמול או משהו כזה?"
"היה..."
אני, הוא, וכל האנשים שעמדו מסביב למדורה צחקנו, ואז פגשתי את
אותה גומת חן מדהימה.
ישבנו ודיברנו עד השעות הקטנות של הלילה, עד שהיה תורי לשמור
במדורה והוא אמר שהוא הולך לישון כי מחר יש עלייה ממש קשה.
למחרת נפגשנו רק בערב.
בגלל שהקבוצה שלי הגיעה מוקדם למחנה, בסביבות 8 כבר היינו אחרי
האוכל, והקבוצה שלו רק התחילה לבשל.
אז הלכתי לעזור, וישבנו לנו שנינו וקילפנו בצל. בעצם אני
קילפתי, הוא אכל..
אחרי הטיול החלטתי שעל הקשר הזה אני לא מוותרת ולקחתי את
הטלפון שלו. אבא שלו גר בת"א, ההורים גרושים, אז הוא נתן לי את
המספר שלו שם. התקשרתי וקבענו להיפגש כמה ימים אחרי.
נפגשנו בים. בשקיעה.
הכי מתאים לדייט, אבל לא. טילנו על החוף והגענו למגדל האופרה.
אכלנו משהו והתחלנו ללכת לכיוון הפסל של הקוף ההפוך, כי שם היו
האופניים שלו. בדרך לשם שאלתי אותו איזה שאלה והוא ענה משהו
בסגנון "אני לא מרגיש גבר" אז בתמימות מוחלטת, עם קצת תקווה
שאלתי אותו "מה יגרום לך להרגיש גבר עכשיו?"
"שתנשקי אותי"
אבל לא נישקתי אותו. ילדה מטומטמת שכמוני.

עכשיו, שנה אחרי, אנחנו כבר לא כ"כ בקשר.
חוץ משיחות איסיקיו שגרתיות אין בינינו כלום.
אתמול הוא התקשר. ואני קיוותי כל כך.  
"נחשי מה?"
"מה?"
"נחשי נו!"
"נו, אני בחיים לא אנחש, תגיד כבר!"
"מה השבעת אותי לא לעשות?"
"להסתפר"
"אז הסתפרתי!"
"מה? אני לא מאמינה! רשע! היה לך שיער כל כך יפה!!!"
"סליחה..."
"סלחתי..."
אבל לא סלחתי. מה פתאום השבעתי אותו לא להסתפר?! הייתי צריכה
להשביע אותו שהוא ינשק אותי... איזה ילדה מפגרת..