שתיים בלילה. כביש הערבה. טרטור המנוע של הטנדר קורע את דממת
המדבר. עוד מעט יגיע האוטובוס, ואני מחכה כאן לאסוף מישהי.
קרובת משפחה של משפחת לבנת. זה חלק מעבודתו של שומר הלילה
במושב שלנו - לאסוף את הנוסעים המגיעים באוטובוסים הליליים
לאילת.
רעשי מנוע נשמעים ממרחקים בדממה הזו. כלי רכב מתקרב וחולף על
פני. עדיין לא האוטובוס.

נעמה וירדן כבר מזמן במיטותיהם. כשאחזור למושב אקפוץ הביתה.
אקח את ירדן להשתין לפני שיברח לו. אנשק את נעמה הישנה ואחזור
לעבודת הלילה שלי.
ירדן אינו בני אך אני אוהב אותו כאילו היה. ונעמה אינה אישתי.
היא אשתו של בועז. אלמנתו. בועז נהרג לפני שלושה חודשים בתאונת
אופנוע. יומיים הוא שכב מיובש במדבר עד שהבדואים מצאו אותו.
ואז כבר היה מאוחר מדי. בשבילו, בשביל הרופאים, בשביל נעמה
וירדן. מאוחר מדי בשבילי.
הם היו זוג קשה. שתי נפשות חזקות מדי. בהלוויה שלו נעמה צעקה.
קיללה אותו. בן זונה, היא קראה לו. טיפש, אידיוט. איך יכולת
לעשות לי את זה, איך יכולת לירדן.
והיא צדקה, תאכלס. גבר עם אישה כזו, עם ילד כזה, צריך להפסיק
לנדוד. פרא אדם, כולם קראו לו. לוקח סיכונים על ימין ועל שמאל.
על האופנוע. בצבא קבע. במדבר וברמה ובשפלה. היה נעלם וחוזר
אחרי יומיים, חמישה ימים, שבוע. והיה בוגד בה.  בועז היה המפקד
שלי, ואני ידעתי הכל. על הילדות בבסיס, והזונה שלו מהגמלים.
כולם אהבו אותו. גבר חזק, יפה, כריזמטי. גם אנחנו החיילים שלו
אהבנו אותו. אבל בועז ואני - אנחנו שנינו מאותו הכפר. ואני
ידעתי מה הוא עושה לה.
גם היא בגדה בו. איתי , ועם אחרים. בחורה חכמה , מרשימה. לא
נשארה חייבת אף פעם. כשבמושב התחילו לרכל על הרומן שלה עם
עומרי היא ישר פתחה פה. חילקה מכתבים בתאי הדואר. כתבה שאין מה
לדבר מאחורי הגב. היא באמת מזדיינת עם עומרי, בדיוק כמו שבועז
באמת מזדיין עם הזונה מהגמלים. אישה חזקה, הבחורה הזאת.

הנה האוטובוס מגיע. רק נוסעת אחת יורדת. מן הסתם הבחורה
שנשלחתי לאסוף. נראית ילדה זאתי, למרות שאני יודע שהיא כולה
צעירה ממני בשנה. לא חשוב. תפאדל, תעלי, אני אומר לה וכבר
אנחנו על כביש הכניסה למושב. חמודה הקטנה הזו. מספרת לי שקורים
לה תמר. שבאה להגיד שלום למשפחה - היא טסה למזרח עוד שבועיים.
לא חושבת שיבער לה לחזור.
אני מוריד אותה במשק של לבנת. לילה טוב, היא אומרת לי, תודה.
ואני בדחף של הרגע אומר לה שאם היא לא עייפה אולי בא לה לארח
לי חברה - נשארו עוד שעתיים. היא צוחקת ואומרת, אני כמוך -
עובדת לילות, גם ככה לא מסוגלת לישון לפני שש בבוקר. והיא
נכנסת רגע לבית וחוזרת ומתיישבת לידי בטנדר בשתיקה.
אז אנחנו נוסעים. מסתובבים בשדות, בודקים שהכל שקט. מדברים
לאט, בשקט, יש לנו זמן. השיחה גולשת ואנחנו מדברים על סקס. היא
בטח זיון מדהים הבחורה הזו. מוצאת חן בעיני.
רוצה ללכת לבריכה, אני שואל והיא רוצה. בבריכה בלי לחשוב יותר
מדי, מורידה הכל וקופצת. ואני יושב בחוץ ומסתכל עליה. לא רואים
הרבה בחושך.

אחרי שבועז מת חיבקתי את נעמה. היא חיבקה אותי ואמרה לי, רועי,
עכשיו לירדן אין אבא. ואני לחשתי לה שיהיה בסדר והיא אמרה,
תבוא לישון איתנו הלילה.
במושב שוב ריכלו, ואני חשבתי שנעמה שוב תכתוב מכתב אבל היא לא
כתבה.

היא שוחה ויוצאת מהמים. אני עוטף אותה במגבת ואנחנו שותקים.
רוצה לשמוע משהו מצחיק, אני אומר לה. אני בן 21  וגר עם בחורה
שמבוגרת ממני בשלוש עשרה שנים, וילד בן שנה שהוא לא שלי.
והיא אומרת שזה לא מצחיק.
היא מספרת לי על חבר שלה שטס לעבוד בחו"ל ועל זה שהם עדיין
אוהבים אבל כל אחד יכול לעשות מה שבראש שלו, בגלל המרחק, עד
שהם ייפגשו שוב. אני אומר לה שגם נעמה ואני ככה.  זאת אומרת,
היא מרשה לי לעשות מה שאני רוצה. כי אני עוד צעיר, ככה נעמה
אומרת, כי אין שום סיבה בעולם לוותר על החיים שלי בשביל אלמנה
ויתום. גם אני מרשה לה אבל היא לא רוצה.
היא מהנהנת ואנחנו לא מדברים על זה יותר. בואי, אני אומר לה.
נפתח את השערים ואני אקח אותך הביתה.
אנחנו שוב על הטנדר. השמיים כבר מתבהרים לקראת הזריחה. אני
פותח את השער הדרומי. עוד מעט החקלאים ייצאו לעבוד, היום שלי
תכף מסתיים ושלהם רק מתחיל. אני מוריד אותה במשק של לבנת. שיט,
אני אומר כשהיא יורדת. שכחתי לקחת את ירדן להשתין.
היא אומרת לי בוקר טוב, ואז לילה טוב ונכנסת לבית ואני נוסע
לבית של נעמה והולך קודם לחדר של ירדן ואחר כך לחדר של נעמה.
אני מנשק את שניהם ונעמה מתהפכת וחוזרת לישון. אני יוצא החוצה
ומשתין ומסתכל על הזריחה והיא אדומה ויפה כמו שזריחה במדבר
צריכה להיות. אני לוקח את הפלאפון ומחייג מספר. את ישנה, אני
שואל. עוד לא, היא אומרת ואני אומר, יופי. כי רציתי להגיד לך,
אני חושב שהייתי רוצה לשכב איתך. והיא אומרת, יופי. כי אני פה
גם מחר.