תק. פרמתי את התפר הראשון

"את צריכה להבין, שנמאס לי כבר שאנחנו רבים ו..."

תק. עוד תפר, ועוד אחד

"זו הסיבה שנפרדתי ממך, פשוט חשבתי ש..."

תק. עוד אחד. ממש ריפוי בעיסוק הפרימה הזו

"קשה לי בלעדייך, לא יכול כשאת לא בסביבה..."

אולי אני אביא מספריים, כואבות לי כבר האצבעות

"את מבינה, בודד וקר לי ואני חושב שאם..."

נו, איפה המספריים בבית הזה??

"...נעבוד על הקשר הזה ונוכל לפרוח מחדש..."

הא! הנה. עכשיו יהיה הרבה יותר קל ומהיר.

"אני אוהב אותך, תביני"

תיק-תק. שני תפרים בבת אחת!

"את מקשיבה לי בכלל?"

הא?

"אני יודע שאת אוהבת אותי, אז תני לי לחזור..."

תק. זהו. סיימתי.

"אז מה את אומרת?"

מצחיק שהוא מבקש ממני לחזור בשניה שסיימתי לפרום את התפר
האחרון בלב שלי.
זהו. לך לשלום, שברת לי את הלב,אבל התגברתי. תפרתי אותו יפה
יפה.
עכשיו הוא שלם ומאושר.
לך, אני לא צריכה אותך יותר.