כל העולם נגדי,
יוצא עם חרבות
חורץ את גורלי,
מכתיב לי איך לחיות.
רוצים שאהיה זומבי,
רוצים שאהיה שפוטה,
ללא חיים,
ללא נשמה.
ואם רק אעיז,
לעשות מה שבא לי,
יתקעו לי חרבות,
עמוק בתוך הלב,
שארגיש אותם חזק,
שאדע במה טעיתי,
שאדע איך לחיות,
שאדע איך לנשום.
ואם רק אעיז לפצות את פי,
להגיד מה שבא לי,
יתקעו לי שוב את החרבות
עמוק בתוך הלב,
אהיה כבר ללא רוח חיים.
אבל מה זה משנה??....
לחיות כמו מתה?
או למות חופשייה...? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.