השעה היתה חצות. הוא הלך מהר והרגיש כיצד שריריו מתכווצים,
נוקשים אל המדרכה האפורה. הקפיד שלא להסתכל לאחור כדי לא לגלות
את הזוועה שממנה השתדל להימנע תמיד.
כשהגיע לביתו עלה מהר במדרגות כשגבו צמוד לקיר. כך יכל לראות
מימינו ומשמאלו ולהיפטר מהידיעה שהזוועה מאחורי גבו יכולה
להשתלט עליו בכל רגע.
נעמד ליד דלת ביתו כשהוא מכניס ביד רועדת את מפתחות הבית לחריץ
המנעול, במהירות מיומנת הספיק לפתוח את הדלת ולקפוץ אל מאחוריה
בצעד אחד. הוא לא נעל את הדלת כיוון שתמיד העדיף לשמור לו פתח
מילוט- אם הזוועה כבר תחכה בביתו. הסיוט הגדול שלו היה להיכלא
עימה  בבית אחד, בין ארבע קירות. פתח את כל האורות בבית. האור
תמיד נתן לו תחושה של ביטחון, כאילו היתה חרדתו מתפוגגת
בגלים.
נכנס לחדר האמבטיה ונעל את עצמו. בחדר כזה קטן אין שום פינות
אפלות שם תוכל אימתו להתחבא ולעוט עליו במפתיע. רחץ את פניו,
שיכנע עצמו לשווא שזאת אינה אלא פרי דמיונו, לקח שאיפה אחת
עמוקה ופרץ אל חדר השינה תוך שהוא משאיר מאחוריו דלת פתוחה
לרווחה.
נכנס מהר לחדרו ונעל את זאת כשהוא משאיר את המפתח בתוך הדלת-
כך הזוועה לא תוכל לחדור בשום אופן. התפשט לגמרי, שהרי אם כבר
זוועה אז לפחות בעירום, ונכנס עמוק אל מתחת השמיכה העבה שעל
המיטה. היה כבר קיץ, חום אימיים התפשט בגופו, אך זה לא הטריד
אותו כלל מכיוון שהשמיכה נתנה לו מגן מפני הפחדים. ומהם עגלי
זיעה אל מול הזוועה?
התכסה היטב עם השמיכה. כל גופו היה מתחת לשמיכה, גם הראש. רק
חריץ קטן לאוויר קריר השאיר לו. הפנה את ראשו לקיר והתקפל
לתנוחת עובר. רק הוא והקיר. תמיד פחד להסתכל לאחור- שלא יראה
את הזוועה, בגלימה שחורה, רוכנת מעליו- מסתכלת עליו בחיוך.
פתאום יובש התפשט לו בפה, ותחושת החום הנוראי פיתחה בו ידיעה
שהוא חייב ללכת לשירותים.
עכשיו באמת התעורר בו הפחד ורצה הוא להעדיף שאלו יחכו לבוקר,
עד אז ההזיה כבר תהיה חלום רחוק. אבל ידע שלא יוכל להירדם במצב
כזה.
קם מהמיטה בבת אחת והדליק את האור. האם כדאי לו לפתוח את הדלת?
ואולי הזוועה עומדת בדיוק מאחוריה עם חיוך?
לא היתה לו ברירה. ניגש אל הפינה המערבית של החדר, נעמד והטיל
את מימיו אל תוך סלסלת העיתונים- גם כך כבר קרא בהם הרבה.
וודאי הריח יחלוף כשהנוזל יתייבש.
כעת פנה לפתרון בעיית הצמא. בלע רוק, ושוב בלע, אבל הרוק היה
סמיך ורק הוסיף לתחושת הגועל.
הסתובב בחדר ורצה להציץ דרך חור המנעול, אבל בזה היה מפתח. ואם
היה מוציא את המפתח ומסתכל- ודאי היה רואה את עין הזוועה מביטה
בו בחודרניות, מחכה שיכנע.
הרגיש כיצד גופו ופיו מדיפים ריח רע. כל כך רצה לשתות מים
קרים. חשב וחשב, ולא הגיע לכלל החלטה. היה רק פתרון אחד. הוא
ניגש אל סלסלת העיתונים והסתכל לתוכה. כמות קטנה של נוזל עוד
לא נספגה והוא מיהר להרים את הסלסלה ולהפוך אותה- כך שכמה
טיפות יחלחלו לפיו. השתדל לחשוב על דברים טובים, שלא לחוש את
הטעם הצהבהב. גמע את הכל, עד הטיפה האחרונה. ניגב בגב ידו שובל
של נוזל שהצטבר בזוית הפה.
נשאר לעמוד עוד כמה רגעים באור האפל של החדר, ניגש בלב שלם אל
מיטתו, נשכב והחל לבכות מרוב אושר.