תמיד ביקשתי ממנה את הסוכרייה הסגולה, היא אף פעם לא נתנה לי
אותה. הסוכרייה הסגולה הייתה הכי טעימה, וזו הייתה הבעיה, כולם
חשבו כך, והיא, שתמיד קנתה את החפיסה הנחשקת הזו שכולם רצו,
החפיסה שהיו בה 4 סוכריות טעימות בצבעים: ירוק, אדום, כתום
וסגול, גם היא  סוף-סוף אהבה את הסוכריה הסגולה יותר מכול,
ואני נאלצתי להסתפק באחת מהאחרות. לפעמים היינו מתווכחות עד לב
השמיים,שיגעון ..אבל אפילו כשאני הייתי קונה את החפיסה, היא
הייתה מנצחת ומקבלת את הסוכריה הסגולה. כושר שכנוע מדהים.
בכל אופן, כל יום, כשהגענו לבית ספר, הדבר ראשון שהיא הייתה
עושה היה לרוץ למכונת ממתקים ולקנות חפיסה. כמו סיגריות,מכורה,
אפילו בשיעורים היו מוצאים אותה עם הסוכרייה הסגולה בפה.
יום אחד, כשהיא לא הגיעה, באו אנשים מהמשטרה ואמרו שבכל
הסוכריות הסגולות יש כימיקאלים שגורמים למוות. כול הכיתה מייד
חשבה עליה, הילדה שתמיד תמצא בפיה סוכרייה סגולה. התקשרנו
אליה, ואמה המסכנה ענתה, אמרה שביתה נמצאה מתה, בפיה סוכרייה
סגולה, בידה השמאלית מכתב התאבדות, ובידה הימנית חפיסה שלמה של
סוכריות סגולות.  
חשבתי עוד רק שחבל לפני שפניתי לקנות לעצמי חפיסה, עכשיו אין
עם מי להתווכח...

שכתבתי... ניסיתי לכתוב ברוח הספר "אני, כריסטיאנה .פ." , לא
ממש הצליח לי... אבל לפחות מצאתי לעצמי הזדמנות להגיד לכם
לקרוא את הספר, ואם כבר קראתם...