למה לא נבחו הכלבים? דיון לא רציני, על נושא חסר חשיבות
שמתפרע לו ככה בטירוף: -  Nonsense.


ענת הודיעה לנו לאמור: "התורה מצווה עלינו להשליך לכלב כל בשר
טריפה, שכר על כך שכאשר היהודים יצאו ממצרים הם לא נבחו"!
זה מעניין מאד אמרתי. אבל יש לנו כאן מספר תהיות:
1. היכן כתובה המצווה להשליך לכלב כל בשר טריפה. אני די בטוח
שלשאלה פרוזאית זאת תמצא ענת את מראה המקום, ותחסוך לי חיפוש
מייגע.
2. היכן כתוב שהם לא נבחו? ובכן, אני מצאתי רק זאת: "ולכל בני
ישראל, לא יחרץ כלב לשונו,  למאיש,  ועד בהמה". ניחא, נאמר
שלפסוק זה כיוונה ענת את דבריה. אומנם לשון הפסוק היא לשון
עתיד, ואני הקטן יגעתי ולא מצאתי את האישור שכך אומנם אירע,
אבל הבה ונפסיק לדקדק בקטנות ובקוצו של יוד.
3. האם ענת טוענת שרק היהודים יצאו ממצרים? או שהכלבים לא נבחו
רק כשהיהודים יצאו, אבל כשיצאו השבטים האחרים, נבחו גם נבחו?

מיכאל מצא את מראה המקום והצביע עליו, אבל אני המשכתי בדברי,
שהשאלה המעניינת ביותר היא למעשה: למה לא נבחו הכלבים? סתם
ככה? בכדי לא להפריע את מנוחת השכנים? שמא כדי לתת כבוד
לבכורות מצריים שמתו בהמוניהם באותו לילה?

אלו הן שאלות כבדות משקל, הדגשתי עם שמץ של חיוך שהחל לעלות על
שפתיי.

אביעזר מלמד אותנו, המשכתי לטעון, שהכלב רגיש במיוחד לריח
חומצת החלב. הדגשתי בפני כולם, שזהו החומר הנוצר בשרירים בעת
פעילותם, ואכן, בעת פעולה נמרצת, אנו חשים בכבדות השריר
ועייפותו, כתוצאה מפינוי איטי של החומר הזה באמצעות זרם הדם.
המשכתי בדיון הזה, כשאינני בטוח שמקשיבים לי רוב קשב. מילא,
אמרתי לעצמי, אולי יתעוררו קצת בהמשך. זה אמור להיות דיון, לא
הרצאה שלי.

לחומצת החלב הזאת יש אכן ריח אופייני חזק, הסכמתי עם אביעזר,
ורגישותם של הכלבים לריח זה, בליווי שפת גוף הקורבן, במודע או
שלא, גורמת להם להקים מהומת נביחות כלפי הפולש הזר לטריטוריה
שלהם.

אביעזר שכח להוסיף עוד פרט אחד חשוב לעניינינו זה, הוספתי
לטעון, והוא שכאשר מדובר בחומצת חלב הסויה, הכלבים דווקא
מעדיפים, מסיבות שלהם, לשתוק.

כל מאלף כלבים מתחיל יודע, אמרתי להם, שכשהוא מבקש לאלף את
הכלב שלכם לשתוק, לא לנבוח כמו משוגע, הוא ינפנף כלפיהם בפיסות
בד ספוגות בריח חומצת חלב הסויה. מה, לא ידעתם את זה?
תשאלו, מהיכן בא ריח חומצת חלב הסויה, אמרתי כחכם ויודע, הריח
שעמד באוויר ארץ גושן בליל יציאת מצרים, ותוסיפו ותקשו: מהיכן
ההוכחה שאכן חומצת חלב הסויה משפיעה על הכלבים עד שהם שותקים
כדג?

ובכן, הפטרתי, הנה התשובה, מפורטת ומסודרת, דבר דבור על
אופניו. נתחיל: יודעים מדוע הדגים שותקים כדג? לא. אינכם
יודעים. זה בכלל לא מפני שהם ממלאים פיהם מים, התחכמתי ועיני
התרוצצו סביב לקלוט את התגובות.

ידוע שגדולי מגדלי הסויה בעולם הם הסינים והיפנים. אני יודע
שזה מתחיל להישמע כהרצאה. מה לעשות, אבל הייתי משוכנע שבדיוק
דברים אלה אני רוצה לומר להם.

בסין, סיפרתי, תמצאו המון אתרים מלאי פסולת סויה הנשפכת ועולה
על גדותיה, ועם כל גשם קל, ששם הופך לשיטפון ממש, נסחפת פסולת
הסויה לנהרות ומגיעה עד הים הסיני והאוקיאנוס ההודי.

פסולת הסויה ההיא תוססת, ותוך דקות, מרגע שהיא מתחילה להיסחף,
מתחיל להיווצר החומר הקרוי "חומצת חלב הסויה". אתם תראו את
הסויה הופכת מהר מאד לנוזל עכור לבנבן, תוסס, הבטחתי. זוהי
חומצת חלב הסויה, וכשהיא מגיעה למקורות המים, מיד משתתקים כל
קולות הדגים. מכאן האמרה: "שותק כדג". כל העיניים היו כעת
תלויות בי ופני השומעים נראו תמהים, וזו בלשון עדינה מאד.

בעת שברא אלוהים את העולם, לפני כמה מיליארדים . . . טוב רק
כמה מיליונים . . . טוב רק 6000 שנה בקירוב. לא התכוונתי
להרגיז את הדתיים שבינינו, אז הסתייגתי ויצאתי מזה, נתן האל
קול לכל אחד ואחד מבעלי החיים, הסברתי. זה בדוק. על תנסו לחפש.
חבל על הזמן.

גם הדגים קיבלו קול, המשכתי להרצות, והם היו מפטפטים במים, ממש
כמו יצורי היבשה. הם היו אמנם מדברים רק טובות, ורק בנימוס,
ולא העלו על דעתם להשחית מידותיהם הטובות. על כן נותרו כולם
בחיים בעת המבול. נוח לא היה צריך להקים להם כמה אקווריומים
בתיבה.

אני חייכתי בנימוס, וההם הסתכלו בי, ואחר בשעון, ונעו מעט
בחוסר נוחיות.

מה שהתורה חסכה מאיתנו במידע, המשכתי בדבריי, הוא זה ששמו המלא
של אדם היה: "אדם טסה טונג", ושמה המלא של חווה היה:
"חווצ'ובישי". המשפט הזה היה כפצצה שדרכה לכולם את הנשק, אבל
לא נבהלתי.

שני אלה, המשכתי לספר, יסדו את השושלות האנושיות הראשונות,
שבפירוש היו סינים ויפנים, שמיד התחילו לגדל סויה בכמויות
מסחריות. כך, זמן לא רב לאחר המבול, בערך בתקופת מגדל בבל, כבר
הרעילו כמויות סויה אדירות, וחומצת חלב הסויה, את כל הימים
והאוקיאנוסים, ומאז, הדגים אינם מדברים כלל וכלל. מאז הם
ממלאים פיהם מים.

השומעים כבר הבינו לאן חותרת ההרצאה שלי, והתנייחו במקומם עם
חיוך מטופש על פניהם.

בכדי לחזק הוכחה זו, אמרתי ברצינות מעושה, די לנו שנדע ששמו
הפרטי של קין לא היה באמת קין, שזהו שיבוש של השם: "קים יאנג
פול טונג". "יאנג" מלשון צעיר. חשבו לקרוא לו ג'וניור, אבל אז
עוד לא נולד הביטוי הזה. הוא היה מגדל הסויה הראשון והוא כמובן
היה סיני.

אחיו - הבל, הוא היה אהבל. שמו האמיתי היה משהו כמו: "הבל
טויוטה קורפוריישן", והוא חשב שהסיני הצעיר הזה, אחיו, ירשה לו
להאכיל את עדרי הצאן שלו בסויה יקרת המציאות, הגדלה רק בשדותיו
של קים הצעיר.

זו הייתה טעות קריטית שעלתה לו בחייו. עקב היותו האדם היפני
הראשון, שלא היה סמוראי, והראשון שנרצח בעבור חופן סויה, נאלצו
היפנים להמתין עוד מספר דורות, עד שהחלו להתהוות לעם, ועד
שהתחילו לגדל סויה בעצמם.

בינתיים, המשכתי לספר בביטחון גובר, הדגים אצלם עדיין דיברו,
דבר שהפריע להם לשקט הנפשי במחוזות כפרי הדייגים השלווים, על
כן היו תופסים אותם בחמת זעם, מרוצצים את ראשם ואוכלים את בשרם
חי, או שמכינים ממנו מרק סושי.

ובכן חברים, כאן נגמר השיעור הקצר הזה בתולדות ההיסטוריה
האנושית, הדגים והסויה, אמרתי בקול צרוד משהו. בואו ונחזור
לנושא המרכזי. כעת כבר ברור לחלוטין, שחומצת חלב הסויה, מסוגלת
די בקלות, להשתיק לא רק את הדגים שבים, אלא גם את הכלבים,
אפילו בעטיו של הריח בלבד.

אבל, המשכתי באותו הטון, ההקדמה הזו באה רק בכדי לחזק את התיזה
שרוב חוקרי המדע כבר נתנו לה הסכמה וגושפנקא בכתב, האומרת בערך
כך:

באותו לילה מר ונמהר, הסתובב בכל ארץ מצרים, ובעיקר במחוז
גושן, מלאך המוות בכבודו ובעצמו. הוא הרי זה שנטל את חיי
בכורות מצרים, נכון? זו עובדה מדעית שאיננה זקוקה להוכחה. היא
כבר מזמן הפכה לאקסיומה.

הייתי די מרוצה מעצמי בשלב זה.

עוד עובדה מדעית אחת ידועה ומוכחת, טענתי, מאשרת, והיא גם כן
נחשבת לאקסיומה, שגופו של מלאך המוות, בניגוד לשרירי האדם
והכלב המפיקים חומצת חלב, כשהוא נמצא בתנועה מהירה ליטול נשמות
בכורות, מפיקים שרירי גופו חומצת חלב הסויה.

כאן, אני כבר מראה לכם נכבדיי, הוכחה מוחצת לתיאוריה, הוספתי
בשחצנות, שהכלבים שתקו כמו דגים, בגלל ריח חומצת חלב הסויה,
שנדף מגופו של מלאך המוות הבלתי נראה.

האם די בכך בכדי לשלול את מסקנת ענת שהכלבים שתקו בהתנדבות,
התגריתי בה, רק בכדי לאפשר את מבצע הבריחה בשקט מוחלט, או שהם
- הכלבים קיבלו הוראה בלתי חוזרת, ללילה זה בלבד?

נראה שלא! קולי החל לשאת טון יהיר משהו. על כן, המשכתי בטון
המנצח הזה, החלטתי להביא בפניכם תיאוריה שלישית, ויעמדו לנו
השלוש, לברור את הטובה שביניהן.

ובכן, המשכתי בהרצאתי הארוכה, התיאוריה השלישית מלמדת אותנו,
שכמו שיש לנו ביהדות מספר ימים בשנה, בהם אנו נוהגים אחרת מאשר
בשאר ימי השבוע, כך גם לכלבים.

למשל, כמו שבשבת אין מדליקים אש בכל חוצות עם ישראל, גם הכלבים
נוהגים בימים מסוימים, לחדול מנביחות. חלקנו אולי לא שם ליבו
עדיין לכך שיש ימים בהם לא תשמעו נביחת כלב בחוצות. לא בעיר
ולא בכפר, כלום. אף כלב לא יחרוץ לשונו ולא ינבח. זו עובדה
מדעית! התייהרתי.

בערב שלפני אותו יום, הוספתי פרטים, יוצא כרוז כלבי, בנביחה
מיוחדת, שכל גור כלבים לומד אותה עם חלב אימו, עוד בטרם פקח
עיניו לראשונה. הנביחה מקוטעת משהו, יללנית, נביחה ארוכה
ומתמשכת, שבעקבותיה מאשרים הכלבים בזה אחר זה, בנביחות הזדהות,
שאכן הבינו שהנה עומד להיכנס היום חסר הנביחות.

החל מאותו רגע, ועד למחרת, מעט לאחר הופעת הכוכבים הראשונים
בשמי הלילה, שותקים כל כלבי החוצות, בכל מקומות מגוריהם. לא
מוציאים דבר נביחה מפיהם.

גם כלבי הבית מקפידים, מי יותר ומי פחות, לקיים את המנהג
כהלכתו, סיפרתי, אבל כשענת נכנסת לבקר אצל ידידיה החילונים,
כמו שהסביר לנו אביעזר, והכלב לא מצליח להתאפק מחמת רוב חומצת
החלב הממלאת את שריריה ומגרה את חוש הריח שלו, אז ניתן לראות
בנביחותיו כ- "הכרח שלא יגונה". אין לה מה להתלונן. זה טבעי
לגמרי. חוץ מזה, ברור הוא שגם הכלבים בבית הזה הם חילונים, ולא
תמיד מקיימים את המסורת שלהם במאה אחוז.

מיד עם צאת יום השתיקה, שהכלבים למדו אודותיו במנזרי הזן
שבהודו, או במנזרי השתקנים הנוצרים, יוצא הכרוז הכלבי המקומי
התורן, ובקולי קולות, כמואזין בראש המגדל שבמסגד, מכריז על
צאתו של יום השקט, ומיד מצטרפים אליו כלבי המקום כולם, מקטן
ועד גדול, מפודל וצ'יוואווה, ועד דוברמן ופירינאי, וכולם
יוצאים לחגוג ולאשר, שהחיים חוזרים למסלולם, ושמעתה ועד הפעם
הבאה, הנביחה מותרת לכל, ואפילו רצויה.

ובכן חברים, הודעתי כעת, הגענו לסוף ההרצאה. הצבתי בפניכם את
שלוש התיאוריות, וכעת תחליטו בעצמכם, "למה לא נבחו הכלבים"!