לעזאזל! כמה אפשר לחשוב על אותו נושא?
מרוב מחשבות לפעמים נדמה לי שהורידים במוח עומדים להתפוצץ
ולפרק את יצירת האומנות הזו שנקראת ראש לחלקיקים קטנים שיתפזרו
על הריצפה.
אף פעם לא תיארתי לעצמי שניתן לחשוב כל כך הרבה על בחורה.
מה בסך הכל יש בך? עיניים חומות, שיער מתולתל וארוך, חיוך
שגרתי...
שום דבר מיוחד.
אני יכול למצוא כל יום לפחות חמש בחורות שדומות לך.
הרי את לא מלכת היופי, וגם לא מתיימרת להיות... אבל בכל זאת,
אף אחת היא לא בדיוק כמוך.
זה מוזר.
זה מוזר איך שפתאום אחרי כל כך הרבה זמן הבחנתי בכך שכשאת
מחייכת השפה העליונה שלך נהית גדולה יותר מהתחתונה, איך
שהעיניים שלך מתכווצות שאת כועסת, והנחיריים שלך מתנפחים קצת.
הלוואי שמישהו יוכל להסביר לי למה התאהבתי דווקא בך.
למה מכל הבחורות שרצו אותי, אני דווקא בחרתי בך - שאת לא
רצית.
תמיד האמנתי שאהבה זה דבר שקורה ברגע, שזוג עיניים נפגשות
ברחוב ויוצרות איזשהו חשמל, אנרגיה, כוח מטורף שנקרא אהבה.
היא תמיד חייבת להיות ממבט ראשון.
איתך זה היה שונה. אותך למדתי להכיר לאורך השנים, למדתי לאהוב

ולהעריך אותך בזכות מי שאת ולא בגלל איך שאת נראית.
אהבתי אותך כי הצחקת אותי, כי גרמת לי לחייך כשהייתי עצוב.
כי לפעמים היית נראית כל כך תמימה וטהורה שהיה נדמה שבלעדייך
העולם עשוי להתפרק.
              אהבתי אותך
                         ועדיין אוהב
                                                  מתגעגע...