יעוד חלק 1 -  http://stage.co.il/Stories/88653

שמעון עוד שכב על הרצפה המהולה בקפה שחור, מקקים מתרוצצים,
ועיתונים ישנים. עינו הייתה נפוחה זכר לניסיון הבריחה ההרפתקני
בבית המשפט, והוא היה במצב רוח שפוף מאד.
לפתע החרידו את שלוות תאי המעצר צעקות: "עזוב אותי יא-מאנייאק,
אתה גמור, אתה לא יודע עם מי התעסקת! חבל, חבל על המשפחה שלך!"
הקול הוסה ע"י שוטר בעל קול בס: "תפסיק לעשות פוזות, כנס לתא
ועוד מלה אחת ממך אתה בבידוד." שמעון שפשף את עיניו ובהה בבחור
צעיר שהוכנס לתא. הבחור התיישב בפינה מדליק לעצמו סיגרייה
"ראית את הבן זונה הזה? ראית? מתעסק עם יגאל מוצגברשוילי כאילו
אין מחר. ואי-ואי מה אני אעשה לו כשאני יצא מפה, אפילו אשתו
הכלבה לא תזהה אותו." שמעון הסתכל על הבחור ושתק. היה לו יום
קשה, כל מה שהוא רצה זה שקט.
הבחור קם מותח את איבריו ניגש אליו מושיט יד "אני יגאל".
"אהלן." אמר שמעון בנימוס.
"מה קרה לך בעין, מה זה הנוגרה הזאת?" שאל יגאל.
"עזוב, סיפור ארוך."
ספר, ספר, מה אתה ממהר לאנשהו?" צחק יגאל משועשע בעליל
מהעקיצה.
"עזוב ילד, מה נפלת עליי עכשיו, שב תתרכז בעצבים שלך על השוטר,
אני אין לי כוח להוציא מלה מהפה שלי."
"טוב, טוב," נפגע יגאל, "רק התעניינתי... אפשר לחשוב. זה הבעיה
של כל המדינה הזאת, לא משתפים. הנה אני, דווקא היה לי קצין
מבחן אחלה גבר, כל דבר ששאל עניתי לו ישר. אפילו הוא אמר עליי
שאני מאד משתף פעולה. אני מה אני יגיד לך, לא הרגשתי נוח שככה
הוא אומר, אבל הוא אמר שכל מה שאנחנו אומרים נשאר בחדר הזה.
יעני הוא לא מאנאייאק שמזמר, דווקא אחלה גבר. אמרתי לו: "כמה
אתה מרוויח אצל הסוציאליים, אה? כמה נותנים לך המושתנים האלה?
אתה עם הידיים שלך והגוף הזה ככה גורילה, אני מכיר אותך
לאלברט, אתה נכנס לעבוד אצלנו בתור התחלה הוא נותן לך מכה עם
15 אלף ג'ובות", אבל הוא, מה לא נעים לו, הוא כבר עובד אצל
הסוציאליים יעני, לא בכבוד שלו לעבור לכנופיה אחרת, משחק אותה
בנאמנות. אמרתי לו: "שמע, אני אדבר עם אלברט אולי יעלו לך את
המשכורת קצת, תמיד אפשר לדבר אבל הוא מה זה נאמן, בחור חמד."
שמעון התחיל לגלות עניין, גם לו היה מטפל אחד, יוסי שמו, שתמיד
היה אומר לו דברים חכמים. כך למשל פעם הוא אמר לו לנסות כל
בוקר לקום בשבע בבוקר גם אם אין לו משהו מיוחד לעשות, ולשמעון
היו הרבה בקרים כאלה שלא היו לו מה לעשות, להתגלח, לשתות קפה,
להחליף מיצים, ולכתוב באיזה שעה הוא ישן בלילה קודם, ובערב
לכתוב כל מה שהוא עשה באותו יום. כשהם נפגשו יוסי שאל אותו:
"איך אתה מרגיש?" יענו התעניין בו, ושאל על הדברים שהוא עושה,
ושמעון הרגיש מיוחד. גם אלוהים אמר לו שיוסי הוא המלאך שלו,
וכדאי מאד שיעשה לו כבוד אם הוא רוצה להגיע לגיל חמישים, וככה
שמעון חשב שכל הסוציאליים עובדים אצלו ולמד לתת כבוד. שמעון
הרגיש שמבלי לרצות הוא מתחיל לחבב את היגאל הזה.
"תגיד, על מה אתה יושב פה בכלל"?
"סתאאאאם, תאמין לי," משך יגאל את הזמן, "האשה מחכה לי אתמול
ערה מה זה עצבנית, ואני חוזר מז'ורז'ט שלי בשעה ארבע בבוקר,
כולי מסטול מהתחת, היא צועקת: "עוד פעם הלכת לזונה שלך, אני
יתגרש ממך"! וככה מדברת, כמו שאומר הסוציאלי שלי -
באימפולסיביות. אמרתי לה: "נשמה, למה את ככה? את צריכה ללמוד
להתמודד עם הכעסים שלך." ואני ככה מרגיש שאני מאד בוגר ומתנהג
בכבוד לאשה שלי, והיא קופץ לה הפיוז אומרת לי: "אני אראה לך מה
זה כעסים" וזורקת עליי את הכוס קפה שהיה לה ביד. בפוקס הספקתי
לזוז! אמרתי לה: "את רוצה שנדבר על הכעס שלך?" למה אני מנסה
לשמור על המהוגנות שלי, לעשות לה כבוד, והיא צורחת: "יא-בן
זונה, אני שונאת אותך"! ואני ככה מרגיש שהוריד במצח שלי מתחיל
להיות אדום מהמאמץ לשמור על הפרופורציה שלי. אמרתי לה: "תשמעי
ממי, את עצבנית עכשיו וגם אני מפורק לגמרי למה ז'ורז'ט עשתה לי
טיפול, טיפול, כמו שהיית עושה לי כשרק הכרנו. את זוכרת ממי איך
הייתי נראה אחר כך נכון?" ואני ככה מחייך בקטע של ההתקרבות,
והיא באה ומורידה לי סטירה! אז כבר אמרתי סוציאלי או לא
סוציאלי, מישהו צריך לחנך את הכלבה. סך הכל נתתי לה
שמונהבעיטות בצלעות, ספרתי, כי אני מאד מודע לעצמי גם בכעס,
והלכתי לישון מרוצה בסך הכל מאיך שהתמודדתי עם המצב הזה,
ופתאום שוטרים בבית - התקשרה למשטרה אמרה שאני מרביץ לה, ראית
מה זה? אין צדק אני אומר לך, אין."
שמעון הסתכל על יגאל בעצב, נזכר שכשהיה בגילו גם הוא היה חושב
ככה, לא שהרביץ פעם לסימה, זה בחיים לא, אבל היה נעלם לה לכמה
ימים וחוזר, וסימה, שהייתה עצבנית, הייתה מנסה להרביץ לו. היה
תופס לה את הידיים, מחבק אותה ואומר לה: "די ממי די" עד שהיתה
נרגעת והם היו הולכים לישון, תמיד ביחד. פעם אחת כשחזר תפס
אותה עם אליהו באמצע ורק יצא החוצה הכין קפה שחור, עישן סיגריה
והרהר בעצב שכל הנשים הן זונות קטנות. וכשהם יצאו מהחדר
מצחקקים הם ראו אותו רואה כדורגל בוידאו - תמיד אותו משחק:
אנגליה-ארגנטינה ממונדיאל 86 - על ווליום שקט. אליהו מלמל:
"אה, שמעון אני מה זה מצטער, היא פיתתה אותי", ושמעון, שאז היו
לו שמונה תחנות סמים והיה יכול לדאוג שאליהו יהיה במצולות נמל
אשדוד בטלפון אחד רק חייך ואמר לו: "אליהו, רוצה קפה?" סימה
האנרגטית רק ישבה בפינה בוכה וממלמלת: "זה בגללך. אתה וכל
השרמוטות שלך - אתה חושב שזה קל?" ושמעון הסתכל בה בעצב ואמר
לה: "ממי, אכפת לך לשים על עצמך משהו?" וסימה ברחה לחדר. שמעון
צעק לה: "ותביאי גם קצת מהקוק שבארון". אליהו מלמל "אני מתחנן
שמעון - תסלח לי"! ושמעון אמר לו "בגלל שאתה כבר ישן על המיטה
שלי ומזיין את אישתי אז אתה כמעט כמו בן-בית, אז תלך למטבח
ותכין לך קפה ותמלא גם את הכוס שלי, ותכין לסימה נס 2 שליש מים
ושליש חלב עם 3.5 סוכר, ותעשה את זה מהר". אליהו הסתכל עליו
בהפתעה ושמעון רק החזיר לו מבט קשה ואליהו מיהר לחדר לשים על
עצמו ג'ינס כשקולו של שמעון קטע אותו: "דיר באלאק, אתה נשאר
בתחתונים כדי שאני אראה מה הטעם של סימה היפה שלי". ואליהו
נכנס בתחתונים למטבח להכין קפה.
כשחזר שמעון נראה עייף אחרי 2 שורות שהוריד, סימה ישבה כמשותקת
בפינה של הספה ורק ניגבה דמעות.
"טוב אליהו, הספור הוא כזה: אני הייתי שמח אם הרגע היית מקבל
דום לב ולא הייתי צריך לראות אותך יותר בחיים, למה כל פעם שאני
אראה אותך אני ייזכר בגוף שלך מרוח על סימה היפה שלי. באותה
הזדמנות הייתי שמח שסימה תקבל שיתוק, למה היא התנהגה בלי כבוד,
אבל אני לא הולך לעשות כלום, ת'ה יודע למה, יא חרא קטן?!"
הגביה שמעון את הקול ה-3 אוקטבות. אליהו לא העז להרים את המבט
מהשטיח.
"לא שומע אותך!!!" צרח שמעון וזרק את קופסת המרלבורו שלו
בעצבים על אליהו.
אליהו מלמל : "למה?"
"לא שומע!!!" צרח שמעון ונעמד מול הפרצוף של אליהו
"למה???" צעק אליהו.
"או!" חייך שמעון וחזר לשבת. "כי זה הכל מאלוהים, יעני, אתה
שליח שלו, ואני לא מתעסק איתו, מה שכן, אם מלה אחת ממה שהיה פה
יוצאת החוצה אתה עדיין תחייה, אבל יצחק הבן היפה שלך כבר לא
יהיה יפה וגם יהיה יתום מאימא. זה ברור לך?"
"אף מלה אני לא אומר, באלוהים - אף מלה."
"ואת סימה?" פנה שמעון לאשתו "את רוצה להמשיך להזדיין עם אליקו
שלנו?"
סימה שתקה.
"סימה ממי שלי, את יודעת שאני חולה עלייך - למה את לא עונה
לי?"
סימה, כולה דמעות ואבקה לבנה שפוכה על הגופיה הסקסית שהוא קנה
לה בנסיעה שלו לירושלים שנה שעברה, אמרה לו "בחיים לא" וניסתה
לחבק אותו. הוא הזיז אותה בעדינות ממנו. "אל תיגעי בי ממי, את
צריכה להתקלח הרבה לפני שאני יסכים לגוע בך. תגידי - את
גמרת?"
"די שמעון, די!" יבבה סימה, "תפסיק עם המשחק המטומטם הזה".
שמעון פנה לאליהו: "היא גמרה?" אליהו שתק והוריד את הראש.
שמעון ניגש אליו והעיף לו סטירה שהממה אותו לכמה רגעים. "אני
לא אשאל שוב."
"לא יודע..." מלמל. הסטירה הבאה הייתה יותר חזקה מהקודמת.
"אני חושב שכן."
"יפה." אמר שמעון. "עכשיו אני עף מפה, אני אוריד אותך בבית."
"לאן אתה הולך ממי?" שאלה סימה. הוא לא ענה לה. "לך תתלבש
אליהו, היה לי מספיק מהתחתונים שלך, וקח," זרק לעברו שטר של
200 שקל, "קנה לעצמך תחתונים נורמליים, למה כוסאמק מה זה
הכיעור הזה?!"
אליהו נעלם בחדר, משאיר אותם בשתיקתם, ויצא לאחר רגעים ספורים.

כשנכנסו לאאודי של שמעון הוא אמר: "אליהו אף מלה" ונסעו בדממה.
הוא הוריד אותו בכניסה ונסע לאורית.
יגאל קטע את הרהורו.
"הלו? מה איתך הכל בסדר?"
שמעון חייך חיוך עייף - הכל מצויין.

To be continued..

ליעוד חלק 3 http://stage.co.il/Stories/283656