זה זורם בי בזרמים לא אחידים. פעם ביד ופעם ברגל. הרבה פעמים
עוברים זרמים חזקים בראש ובגב ורוב הפעמים זה מגיע בסוף אל
המוח. כאשר זרם כזה עובר במוח, מופיע לו חיוך כתופעת לוואי.
כאילו יש כבל ישיר שמחבר בין המוח אל השפתיים וגורם לחיוכים
הענקים שמתנוססים כמו תורן בין לחיי. רק מדי פעם, לעיתים זה
קורה, זה תלוי בעוצמת הזרם כמובן. עכשיו למשל, כשאני כותבת,
עובר בי זרם אחד. לא, לא זרם חשמל - זרם של אושר.
ויש אנשים, שיסתכלו עלי כאילו נפלתי הישר מחללית שטעתה בדרך.
"מזה?" הם ישאלו, ואני, אני כבר יודעת איך אני אגיב. כמובן
בחיוך מתחכם מלא באושר. זה נורא פשוט - זרם אושר נובע מסיבה
אחת.
אנחנו מחובקים ועובר בי זרם כזה. נראה לי שקצות האצבעות שלך
מעבירות את זה לגב שלי וככה במכה ישירה הישר אל הלב. בארבעת
החדרים זה עובר, וככה בעזרתם של כלי הדם בגוף, הזרם חולף בכל
גופי. כנראה שיש משהו באצבעות שלך, או אולי זה כי הן מחוברות
אליך ושכל חלק ממך נוגע בחלק ממני - אני מאושרת. אולי זה בכלל
לא פונקציה של מגע. זרמים עוברים בי כשאתה נעמד מולי, אפילו
במרחק 4 מטר אני ארגיש אחד כזה. ולפעמים, כשאני רואה אותך,
עובר בי זרם כל כך חזק עד שאני חייבת בכוח להסיר את החיוך הענק
שנוצר כתוצאה מכך, רק בשביל שלא תחשוב שאני מפגרת.
גם בשיעורים, בבית הספר, עוברים בי זרמים. המחשבות שלי
והכתובות על הדף ממלאים אותי באושר. והודעות וטלפון - אתה
אפילו יכול לשמוע את החיוכים שלי מרוב שהם גדולים.
אני מרגישה שהזרמים עשויים משוקולד, דבש, סוכריות גומי וקצפת.
כאילו זרם זה הדבר הכי מתוק בעולם, הכי טעים והכי נעים. אוי,
אולי זה בעצם לא טעם הזרם שטעים אלא טעם שפתיך. זה זורם בזרמים
לא אחידים, אבל זה תמיד שם. כי איך אפשר לא להיות מאושרת שאתה
שלי?