רבות אני משתמש בצירוף המילים המוזר: "פרץ יצירתיות", האם באמת
אני מצליח להוליך מישהו שולל? האם מישהו באמת משתכנע שמדובר
במשהו מעבר לשיעמום נטו, השיעמום שמוליך אותי ומנחה אותי בכל
צעד וצעד בחי, השיעמום שמוביל אותי למחשבות, שמוביל אותי להכרה
האחת והיחידה- שאין, ולא היה איש מסכן כמוני.
ולא מעניין אותי אם עובדתית היו מאות שסבלו אף יותר ממני, ממש
לא משנה לי כמה האש הנוראית מלאת הסבל שלהם שרפה אותם, האש שלי
קרובה הרבה יותר, ועל-כן חמה הרבה יותר, מכאן משתמע- אני הסובל
ביותר, לא הם.
ומתוך סבל זה אני כותב, כותב את סבלי ועינויי, את כאביי, את
האש שלי, ובצר לי, ומתוך בושתי הנוראית שיכירו כולם באומללותי,
מכנה אני אותה בשמות משונים.
ומכאן: פרץ יצירתיות |
