זה מן קטע כזה שכולם מצפים ממך לעשות רק מה שהם רוצים, ורק מה
שהם מבקשים.
ואתה בעצם לא מצליח לעמוד מאחורי הצפיות והמטרות שהצבת לעצמך.
אתה מוצא את עצמך רק מרצה אחרים במקום לרצות את עצמך.
וגם כשאתה מנסה לעשות משהו בשביל לעמוד בכל הצפיות, באים אליך
בטענות "אתה לא שואף למצוינות" "זה לא בסדר, לא ככה עושים את
זה"
איך הם מעיזים לבוא בטענות שכל מה שאתה עושה זה מנסה לרצות את
הסביבה.
ובסופו של דבר אתה נמצא במצב "תקוע" ואתה נקרע בין הסביבה שלך
לבין עצמך, מה לעשות קודם ואת מי לרצות קודם.
ואז החשק כבר נעלם. והעייפות והתשישות מופיעות ויחד עם זה
המוטיבציה להמשיך קדימה ולצעוד לעבר המטרה הגדולה, לעבר הרף
שהצבת לעצמך ירדה.
ואתה, אתה מאשים את עצמך, וכולם מאשימים אותך שאתה הורס הכל
ולא מצליח לעשות את מה שביקשו ממך.
ובתוך לבך אתה צועק, סובל ובוכה, אבל אתה חייב לעמוד בצפיות.
לא ליפול, לא להיכשל, לא לאכזב...
את עצמך... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.