קרני השמש חדרו מבעד לתריסי החלון בחדר שלך שנשארו פותחים
מאתמול בלילה, העירו אותי לבוקר חדש.
פקחתי את עיניי וראית אותך ישן לידי, שינה רגועה ושקטה.
קמתי מהמיטה בשקט ושמתי עלי חלוק. הרגשת שמשהו חסר לידך, הוצאת
משפט לא ברור ותפסת את היד שלי והחזרת אותי למיטה, הדבקת אותי
אליך ולא אפשרת לי לצאת מהידיים שלך.
אבל הצלחתי לשחד אותך בכוס קפה ומקלחת חמימה. וכמו שאני מכירה
אותך, מקלחות תמיד עובדות עליך. אז שחררת אותי לדרכי.
יצאתי מהחדר ובדרך הרמתי כמה בקבוקי בירה שהיו זרוקים בסלון,
ושברי זכוכית של הצלחות שנשברו אתמול. הטלוויזיה עוד פעלה
מאתמול בלילה וכל המטבח היה הפוך ומלא בקבוקי בירה וודקה. בין
כל ערמת הזבל מצאתי שתי כוסות נקיות ובאתי להכין לנו קפה, אבל
החלב נגמר והדבר היחיד שנשאר במקרר זה חצי בקבוק שמפניה
מאתמול... אז מזגתי לנו שמפניה והבאתי למיטה.
"זה לא בדיוק קפה" לחשתי לך באוזן "אבל זה גם טעים" לקחתי
מידיי את הכוסות, ונישקת אותי.

את גיא הכרתי בתאונת אופנוע, הוא נסע מהר מידי ואני לא ראיתי
אותו בא מרחוק והתנגשנו אחד בשנייה. למזלנו רק האופנוע הלך
לעולמו.
שבוע לאחר מכן, נסעתי למוסך לשים את המכונית וכשיצאתי מהמכונית
והסתבכתי עם הרגליים נפלתי לזרועותיו של גיא שהופיע משום מקום.
"את בסדר" שאלת. מרוב בלבול והתרגשות שמעתי אותך אומר "נעלה
לחדר". "מה, איזה חדר בראש שלך? באתי לתקן את המכונית שהרסת
לי"
הוא הסתכל עלי, במבט מבולבל, לא מבין למה התנפלתי עליו. עטופה
בזרועותיו מנסה להבין איך הגעתי למצב הזה גיא התחיל להסביר את
עצמו "שאלתי אם את בסדר. ולא דיברתי על שום חדר. ראיתי אותך
מהמוסך יוצאת מהמכונית ושהייתי בדרך אליך כמעט נחתת על הרצפה,
אך במקום רצפה קיבלת אותי" בזמן שהוא דיבר ולא הקשבתי למילה
השתחררתי מהידיים השומניות שלו וסידרתי את החולצה שלי. "טוב
אני רק באתי לתקן את המכונית שלי ואין לי הרבה זמן"
"איזה בחורה עקשנית" לחשת לעצמך. "שמעתי אותך" אידיוט, חשבתי
לעצמי.
נכנסתי למוסך וראיתי אותו מתקן את האופנוע שלו... מנסה להחזיר
אותו לחיים. רק עכשיו שמתי לב שהוא בלי חולצה וכמו טיפשה גם
נעצתי מבטים. "מה קרה, מה יש לי משהו על הגוף שאת כל כך בשוק?"
צחקת. וזה רק הגעיל אותי עוד יותר. "טוב, אני באתי רק לשים את
המכונית פה שתתקן לי אותה כמו שהבטחת, תגיד לי כמה זה יעלה לי
ואני אלך לי לדרכי" כבר לא היה לי כוח לראות אותך.
"טוב חומד... בשבילך זה לא יעלה... מחר המכונית שלך תהיה
מוכנה." "אחלה, אני אבוא מחר באותה שעה, והפעם, אל תבוא לתפוס
אותי." לא הגבת.
יצאתי בגועליות מהמוסך חושבת לעצמי כמה אדם מגעיל גיא ואיך הוא
יכול לדבר ככה לאישה.
אבל מצד שני, ואוו איזה גוף! אבל אם הוא רק היה מדבר אלי אחרת.

בערב,שקד התקשרה אלי והחליטה שהיום יוצאים למסיבת חוף מטורפת.
"רועי ואני נבוא לאסוף אותך ב 11 וחצי. תהיי מוכנה ובבקשה
תבואי פצצה."  בזמן שמדדתי לי בגדים חשבתי לעצמי כמה נורא יהיה
אם אני אפגוש את גיא במסיבה. רק המחשבה על זה הגעילה אותי.
לראות אותו שהוא יגע בי בידיים המחוספסות שלו וידבר אלי
בהתנשאות גועלית. רק זה חסר לי עכשיו.
כשהגענו למסיבה סיימתי כבר לספר לשקד על גיא. שקד החליטה שגיא
בחור חלומי והוא מדבר אלי ככה רק בגלל שהוא כל כך רוצה אותי.
אבל אני כמובן מעדיפה להקשיב ללב שלי.
"שלום לבחורה העקשנית" הקול שלך נשמע משום מקום. "אני לא
מבינה, אתה עוקב אחרי או משהו כזה?" אפילו לא טרחתי להסתובב
לדבר אתך פנים מול פנים. "לא, אני חושב שזה ההפך לא?" פשוט
במקום להתעצבן, הלכתי.
אחרי שני צעדים גבר אחר שונה לחלוטין מגיא עצר אותי ואמר בקול
שקט "בחורה כל כך יפה מסתובבת לבדה במקום הומה אדם?" לפחות גבר
נורמלי חשבתי לעצמי. העדפתי להיות איתו כל המסיבה במקום שגיא
ידבק אלי ויציק לי.
"אני עומר, ואת בטח שלגיה" דרך מוזרה להתחיל עם בנות, אבל לא
נורא... העיקר שגיא לא יבוא לדבר איתי שוב. "אני יפעת נעים
מאוד." במשך הערב רקדנו,שתינו צחקנו ועומר העביר לי את הזמן
בהנאה מרובה. בסוף הערב הוא ביקש את המספר שלי  ושמחתי גם לתת
לו אותו. "אז נשתמע בקרוב" הוא נשק לי על הלחי ואמר.
"אז אני רואה שמצאת לך בחור חמוד" צעקה לי שקד בתוך האוזן,
שיכורה מהחיים. "אבל גיא חמוד וחתיך יותר. אני מקווה שאת יודעת
את זה."האמת היא שידעתי את זה. אבל גיא, גיא כל כך עיצבן אותי
בהתנהגות שלו והגעיל אותי עם הדיבור שלו שהעדפתי לא לחשוב עליו
בכלל.
יום למחרת קיבלתי טלפון ממספר לא מוכר, הייתי בטוחה שזה עומר
אז עניתי בהתלהבות.
"היי יפעת, זה גיא, לפני שאת צועקת ומתעצבנת תני לי דקה להסביר
לך איך המספר שלך הגיע אלי." להסביר לי החוצפן הזה רצה, הוא
מקשר אלי לפני שבכלל עוד ביקש את המספר ועוד מעיז לבקש זמן
להסברים. "אני לא רוצה לשמוע הסברים, אתה חוצפן ואני מציעה לך
לא להתקשר לכאן יותר" ניתקתי. כבר לא היה איכפת לי איך המספר
שלי הגיע אליו, אם זה מעומר או שהוא בירר לבד זה כל כך הרגיז
אותי שגם אם הוא התקשר כדי להגיד לי שהוא סידר לי את המכונית
לא רציתי לשמוע. איך הוא בכלל מעז לעשות דבר כזה. מה הוא לא
מבין את המילה "לא" של בחורה? הוא צריך שאני יעביר לו את זה
בצורה ברורה יותר.
בערב, כשיצאתי למרפסת המכונית שלי הייתה בחניה. הרגשתי די רע
שניתקתי ככה את הטלפון מבלי לשמוע מה יש לו להגיד. אך יחד עם
זאת ההתנהגות הבוטה שלו עדיין הרגיזה אותי.
עבר שבוע מאז שהמכונית שלי הופיעה בחניה ועוד לא הרמתי טלפון
או עברתי במוסך להגיד תודה. הרגשתי שמי שמתנהגת בגועליות זו
אני, ולא גיא. הרי הוא זה שתיקן לי את המכונית ללא תשלום והיה
מספיק נחמד גם להתקשר להודיע לי שהמכונית מתוקנת. ואני כמו
טיפשה רק מרחיקה אותו ממני. אז החלטתי לעבור דרך המוסך להגיד
לו תודה.
למחרת בבוקר נסעתי ישר למוסך, אבל כנראה הגעתי מוקדם מידי כי
גיא לא היה שם.
אז ביקשתי מהבחור הצעיר שהיה שם שימסור לגיא שיפעת הייתה כאן
אמרה תודה על המכונית.
הוא רק הנהן עם הראש, אז כל מה שנותר לי לעשות זה לקוות שזה
יגיע אליו...

"אחי, איזו כוסית הייתה כאן, ביקשה שאני אמסור לך תודה על
אתמול בערב" גיא לא ידע על מי הוא מדבר ועם איזו כוסית הוא היה
אתמול בערב לכן לא ידע מה לעשות עם המסר שהעביר לו הבחור.
כך עבר לו עוד שבוע, ולא שמעתי מילה מגיא. המחשבות שרצו לי
בראש היו המחשבות הגרועות ביותר. אבל כבר לא ידעתי מה לעשות עם
עצמי, ומה לחשוב. אפילו מעומר לא קיבלתי צלצול טלפון אחרי
המסיבה וכבר עברו שבועיים.
החלטתי לצאת קצת מהבית, לנקות את הראש אז נסעתי לים. החניתי את
המכונית והלכתי לקנות לי לשתות. לא היו הרבה אנשים בקיוסק לכן
הרשתי לעצמי לחשוב הרבה זמן מה אני רוצה לשתות.
אחרי שכבר החלטתי וקניתי הסתובבתי במהירות ללכת לתפוס מקום
מוצל בחוף ובסיבוב מהר גם הספקתי להיתקע במישהו ולשפוך את כל
הקפה על השמלה שלי וחולצה של הבחור שעמד מולי. "וואי אני מזה
מצטערת" אמרתי בלחץ. "זה בסדר" ענה לי קול כל כך עדין ויחד עם
זאת כל כך מוכר.
"גיא" אמרתי והרמתי את עיניי מהשמלה שלי. "כן, זה אני" אמרתי
בהיסוס. "ומי את" אמרת והפתעת אותי. "מה כבר לא מזהה עם משקפי
שמש?" צחקתי אבל כנראה שאותך זה לא הצחיק...
"יפעת נכון? מהתאונה עם המכונית?" לא הבנתי מה עבר עליך, סתם
שיחקת אותה או שבאמת כבר שכחת אחרי חודש שלא התראינו. "כן,
יפעת" עניתי. "תשמע גיא, רק רציתי להגיד תודה על זה שהסכמת
לתקן את המכונית בלי תשלום. עברתי גם במוסך ביקשתי שימסרו לך
שהייתי שם ובאתי לדבר אתך אבל כנראה שהבחור לא מסר לך. בכל
מקרה רק רציתי להגיד תודה, אומנם באיחור קל." והתחלתי ללכת
לכיוון החוף.
אני לא יודעת אם עוד היה לו מה להגיד אבל לא הייתי מסוגלת עוד
לעמוד שם מול היופי המקסים שלו ולקבל את היחס הזה. אז הלכתי.
בערב כשהגעתי הביתה כל הכניסה לדירה שלי הייתה מלאה בזרי פרחים
וכמה ורדים לבנים הונחו ליד הדלת עם מכתב קטן מצורף אליו.
אפילו לא נכנסתי הביתה, פשוט התיישבתי וקראתי את המכתב.
"יפעת, אני כותב לך אחרי שראיתי אותך בים, מדהימה ביופייך
ומקסימה אותי במלותיך. מהרגע הראשון שבו האופנוע שלי נכנס
במכונית שלך ואת יצאת מהמכונית התאהבתי בך. אבל כפי שכבר אמרתי
לך את בחורה עקשנית לכן ידעתי שאני צריך לתפוס מרחק ממך עד
שתבואי את אלי.
אני מצטער על המקרה עם עומר, אני יודע שלא הייתי צריך לעשות את
זה.
יפעתי, אני רוצה שוב להחזיק אותך בידיים שלי ולחבק אותך, להגן
עליך, שתהיי רק שלי, אך לטנגו צריך שניים. אז אם את מוכנה
להיות הבת זוג שלי לריקוד הנה המספר טלפון שלי."
דמעות הציפו את עיניי. הרגשתי כל כך טיפשה שלא הבנתי מוקדם
יותר שיכולה להיות פה אהבה ענקית. הוצאתי את הפלאפון שלי
והתקשרתי לגיא. אך הוא הקדים אותי ויצא מהמעלית בדיוק שבאתי
לחייג.  
קמתי מהרצפה ובאתי להגיד לו שאני מצטערת, אבל הוא אסף אותי
בזרועותיו וחיבק אותי חזק חזק.
"אני...א...אני..." והוא קטע את הגמגום שלי בנשיקה מתוקה.

"מותק, נגמר החלב וזה הדבר היחיד שנשאר מאתמול בערב. אז בוא
נכנס להתקלח ואז נצא לאכול ארוחת בוקר מה אתה אומר? חייכת אלי
והגשת לי את כוס השמפניה. "קודם נשתה לחיינו אח"כ נקום מהמיטה"
באתי לשתות מהכוס ובתחתית הכוס ראיתי לכלוך. או כך חשבתי שזה
היה. הסתכלתי על גיא אבל הוא היה עסוק בלגימת השמפניה. הסתכלתי
קרוב יותר וראיתי טבעת. היד שלי התחילה לרעוד ודמעות עלו
בגרון.
"בגלל זה שאלת אותי אתמול בלילה אם אני מוכנה לעשות כל מה
שתבקש?" שאלתי אותך בקול רועד. "אכן כן" ענית לי בקול ערמומי.
נישקתי אותך ולחשתי לך באוזן, כל שתבקש...