אני וניסים חברים טובים. למרות שלמדנו ביחד רק מכיתה א' ועד
כיתה ד' (העיפו אותו בגלל שהיה ממש בעייתי) - החויות המשותפות
שלנו בשכונה שמרו על החברות שלנו.
לאט לאט עם השנים שמתי לב איך האדם משתנה לי מול העיניים, מילד
קטן ושובב שצוחק תמיד הוא הפך לנער קצת יותר רציני ושאפתן, אבל
עדיין - קטן. במפגשים שלנו בסופי שבוע זיהיתי בו את ההתלהבויות
הקטנוניות שלו, האופן שבו התרומם על מבוגרים ממנו. האם הוא בסך
הכל ניסה להרשים אותי, או שזה באמת היה האופי שלו - אני לעולם
לא אדע. המסתוריות של ניסים די עניינה אותי, ולכן המשכתי
להסתובב איתו, למרות שאמא שלי (הפולנייה) לא כל כך הסכימה.
לעומת זאת מרגלית, אמא של ניסים, מאוד שמחה כשהייתי בא הבייתה
לשבתות, כי אז הייתה בטוחה שניסים לא יאבד סתם את הראש.
מכיתה ט' התחיל ניסים להתעניין במין היפה. אצל אנשים מסוגו זה
באמת - רק המין היפה, ולא קשר רציני, כמו שאנשים בגילו היו
רוצים למצוא. מי שרק היה מעז לקרוא לאורטל 'פריחה' היה חוטף
במקרה הטוב נזיפה, או שהיה חוטף סטירה במקרה הנורמלי, או
שבמקרה הגרוע - היה חוטף זעזוע מוח.
ניסים אף פעם לא הסתמך על עוד צעצועים כמוהו. תמיד היה מטפל
בענייניו לבד ובשקט. בגלל זה זכה למוניטין מכובד בשכונה
הצבעונית שלנו.
אי אפשר לומר שניסים הוא אדם בלי עתיד. טעות חמורה לשער  שהוא
היה רק עוד אחד מאלפי עברייני הצעצוע שמסתובבים בארץ, ושרק
בעוד כעשר שנים נשמע אותם בתכנית של יוסי סיאס איך הם בוכים על
גורלם האכזר.

אני זוכר איך ערב שישי אחד, כשישבנו על סיגריה במרכז המסחרי,
ניסים הקפיץ אותי ברגע של רצינות;
  -"הייתי רוצה לסיים 12 שנות לימוד, לעשות בגרות ותואר".
נדהמתי לשמוע את זה דווקא מהאדם שבמשך שש השנים האחרונות שמעתי
אותו מריץ בדיחות על מורים מפה ועד להודעה חדשה.
  -"אחי, אתה יודע למה זילזלתי בלימודים? כי פשוט לא מצאתי
משהו שמעניין אותי".
מה לעזאזל כבר יכול לעניין אותו? אני לא מכיר בי"ס שמלמד מגמת
כדורגל בשבת בצהריים, כיכריסטיות או חששנות לתואר ראשון.
  -"קרימונולוגיה אח שלי, התחום שלי זה להיות במשטרה. נמאס לי
לשמוע כל היום על הבני זונות במדינה שלנו, על המנאייקים
שנטפלים לילדים קטנים, ועל הדבות האלו שמנהלים בתי זונות על
חשבון משלמי המיסים".
ניסים?!?!?!?! מאיפה הוא הביא את זה?
  -"אתה לא תאמין מאיפה קיבלתי ת'מוזה אח שלי! מכיר את הסרט
עם המכוער הזה מטיטאניק? איך קוראים לו? ליאו משהו. בקיצור,
התפלחתי לקולנוע, ותשמע אחי - הבנאדם הצליח בחיים למרות שלא
למד הבן זונה!".
אין מה לומר, בן אדם מיוחד ניסים, להיות מושפע מסרטים
הוליוודיים זה באמת מעשה שלא כולם עושים אצלנו. בשכונה שלנו
מקור הולם להשראה זה הקינגים הניצחיים - זוהר, ביטר ופרץ. אבל
מה אני אומר, שיצליח. ירד מהפסים, אבל שיהיה לו לבריאות.
עברו ארבע שנים. סיימתי צבא, ועכשיו אני כבר לומד לתואר ראשון
בפסיכולוגיה. לעומתי ניסים, כנגד כל השאיפות והחלומות - נשאר
מאחור. למרות כל זה הוא לא יורד לרצפה ומסתדר איך שהוא גם בלי
יוסי סיאס.
לפרוייקט הגמר שלי באוניברסיטה החלטתי לעשות עבודה על ניסים.
חשבתי שאם אצליח להבין ולפענח את הצפנים במוח המוזר שלו - אני
אהיה מוערך ומוערץ.

אתמול טיילנו בעיר. אני, ניסים והכוסית החדשה שלו מורטל
(מעניין איך יקראו לזאת שתהיה אחריה בתור, לפי החוקיות של סדרה
הנדסית - 'פורטל'?). הסתובבנו כמו רונדלות חסרות מטרה, כי כמו
תמיד לניסים לא היה גרוש על התחת, ואם אני הייתי קונה משהו
לעצמי אז הייתי עושה לניסים סתם בושות ליד החברה שלו. אחרי
שעתיים של סביבונייה מורטל הלכה לבית, ואני וניסים ישבנו על
סיגריה, כמו בזמנים הטובים. הסתכלתי אליו. הוא בכלל לא השתנה
מכיתה ד' בגרוש. קטן, שחום, עם שיער שחור ומתולתל כמו ילד קטן.
רק הזיפים והשרשרת העידו על אדם קצת יותר מבוגר, מקסימום 16.
התחלנו לשיר 'בלבלי אותו'. ואז, בדיוק כשחשבתי כמה השיר 'אתה
תותח' מתאים לניסים, קרה משהו מוזר. איזה פריחה אחת קיללה איזה
דוס, והוא בתגובה שלח אותה ואת כל המשפחה שלה למקום שמאוד (אבל
מאוד) חם שם. הכלבה התעצבנה והתחילה לצרוח כל כך חזק שהחבר
הבומביל שלה שמע אותה מהקצה השני של הכיכר. אני וניסים כמעט
נפלנו מהספסל רק מהצעדים שלו. לפני שהספקתי להבין מה קורה
ראיתי את ניסים קופץ כמו איזה חרג'וק בין הדוס וההר אדם. אי
אפשר היה לקרוא לזה קרב מוחות, אבל אין שום ספק שזה הזכיר לי
משהו מהתנ"ך. חזרתי אחורה בזמן ודמיינתי לעצמי את גולית העצבני
בגלל החברה שלו, ואת דוד הקטן והשחום. ואז ניסים זרק את האבן
שלו:
  -"אתה לא תאיים עליי!!! שמעת אותי?!". היה מוזר לראות אותו
צועק ככה בשני ראשים כלפי מעלה, אבל בכל זאת זה היה מרשים.
ניסים קיווץ את אגרופיו וסינן:
- "לך תצעק על אמא שלך!!!". הגורילה הלך, כשהוא מדדה קלות כמו
דב פצוע. חזר לבכות לחברה שלו. לא הבנתי למה ניסים עשה את זה.
מורטל לא הייתה שם, ובמקרה הזה בטוח שהוא לא ניסה לעשות רושם
עליי.
כנראה שבחיים אני לא אצליח להיכנס לראש של המתוסבך הזה, אבל
בגלל זה אני אוהב אותו. חוסר הבהירות על העתיד.
ירדתי מפסיכולוגיה...