מנסה להתפייס, מתבונן חדור משהו, לא מובן.
אבל את שם וכמה ממך אצלי למשמרת, לא מוכנה, מסתייגת. אומרת או
כלום או לא יודעת.

מה ראית שם ילדה? מה קרה לתמותך המשתוקקת הנעלמת?
מתרוקן בלי מילים מרוב ערגה,
ערגה לתשוקה שעדיין נוגעת בלב,
בכל מקום,
בלב.

מוסיף למתוח פיסות ממך על עורי,
עוטף אתם חלקים מנשמתי,
חלק ממך,
זה אני.

מוביל את עצמי שנית לאותו המקום,
המקום שם התעוררה נשמתי,
המקום בו ידעתי יותר את עצמי,
איתך.

שם את נמצאת איתי וזה כל כך קרוב,
כמו שפתייך העדינות.
כל כך עכשיו,
מתרגל לזה כמעט.

אולי מאבד שליטה,
לא נעלם בזה,
לא מחפש גבולות.

עדיין בין ביני לבינך, לביני האחר המתמרן,
אך לא פוגע,
חלילה לא פוגע,
נוגע?