יום אחד, הופיע פתח קטן בגולם;
אדם ישב והביט כמה שעות על הפרפר איך הוא מתאמץ לדחוף את גופו
דרך אותו פתח קטן.
לפתע, הפרפר הפסיק להתקדם.
נראה היה שהוא התקדם ככל יכולתו ואינו יכול יותר.
האיש בחסדו וטוב לבו לא הבין שהגולם הדחוס ומאבק הפרפר לצאת
ממנו, הם היו דרך האלוקים לדחוף נוזלים מגוף הפרפר לתוך כנפיו
כדי שיוכל לעוף אחרי שיצא לחופשי מן הגולם.
אז האדם החליט לעזור לפרפר:
הוא לקח זוג מספריים ופתח את הגולם.
הפרפר יצא בקלות.
אבל גופו היה מנוון והכנפיים שלו היו מכווצות.
האיש המשיך להתבונן, בציפייה שכל רגע כנפיו של הפרפר יפתחו,
יגדלו וייפרסו - ובכך יתמכו ויעצבו את גוף הפרפר.
אבל זה לא קרה!
למעשה, הפרפר בילה את שארית חייו בזחילה עם גוף מנוון וכנפיים
מכווצות.
הוא אף פעם לא הצליח לעוף.
לפעמים, מאבקים הם בדיוק הדבר הנחוץ בחיינו.
אם האלוקים היה מאפשר לנו לעבור את חיינו ללא מכשולים, זה היה
גורם לנו נכות.
לא היינו חזקים כמו שיכולנו להיות. לא היינו יכולים לעולם
לעוף.