כתבתי את היצירה הזאת בשיעור לפני השיעור ראשון שלי בארבע

המעמד הנשגב הבלתי נלאה
במערכת ההיררכית המתנשאת
לא עוד אותן כתוביות על דף לבן
לא עוד תקווה לעליונות בעולם
ממבט של מעוף ציפור
אל גמד נעלך מתהלך ונשכח
בעולם הקר והמנוקר בודד ונשבר
נתון לרחמי הגורל האכזר
כל אדם מתנכל ואני מתפעל
למה, הו, למה להתעלל
שנאה מוקצנת ומחשבות טרס
נקמה באקדח או ניבי ערס
רק רגע רועש אחד ואז חיים שלווים בשממה
לאחוז בצווארה, לחוש את הדממה.
ברצוני רק לשרוד אך עליהם זה מעיק.

לפגוע להשמיד לבזוז כל טוב,
כל רכוש שנחשב הוא בלבד רכוש גנוב.
האיבה היגון.
לגדוע את הבעיה משורשה
להחריב את שרידי הפלישה
רק רגע של רעש ואז חיים של דממה...
לא עוד...