הים שוב גועש בגליו הכחלחלים וכשהשמש שקעה,
הים שוב נשקע בגעגועים עמוקים.

 הגלים מתנפצים בנגיעת הסלעים,
והריח שנוצר, ריח געגועים.

 אל האויר החמים והנעים, הלילה השבריר מעביר רק חשש
וחוסר בטחון שמורגש...

 אך הגיע שוב הבוקר והשמש שוב זרחה והים שוב נשקע ברגשות של
שמחה, הים שוב זוהר לצבעי התכלת,
הים שוב גועש,
     גועש מלכת, אך הים פתאום נזכר כי יבוא עוד מעט החושך
האכזר
והירח יזרח וישדר רק פחד וחשש...

    הירח שוב עלה והים נהיה בצרה, הים נסה למצוא עזרה והביט
רק בחשכה...

  הוא לפתע הביט בכוכבים ובאור האפלה של הירח וראה כי יש
תקווה
והירח אינו רק מפחיד, אלא רק בא לעזור בעת החשכה, מפני צרה...

        האור ילווני עד תהום עמוקה, הכוכבים יהיו גם לצידי
ובלילות לא אהיה עוד  לבדי...


הערה: השיר נכתב לפני שנתיים, אז תסלחו לי.. סתם היה בא לי
להוציא שיר מהמגירה וזה מה שיצא...