מתוך סמטה עמוקה
הוא קרא לי
קולו היה עמוק
מחריד

כל שערה בגופי סמרה למשמע קולו הצרוד
לחש לי מילים
כואבות וקשות
אך הבהלה היא הרגש האחרון
האחרון שנותר בי

הפנתי ראשי
מתוך החושך זוג עיניים
קרות
מתוסכלות

מתוכן יצאו הדברים מעוותים
תפיסת מציאות מאויימת
על ידי מי?

זה היה הכאב
לא יכל הוא לסבול עוד
העובדה שבו כבר לא הרגשתי
הפכה למועקה על ליבו השברירי

"כל כך הרבה כאבת כשעוד חיה היית, הכיצד?
הכיצד אינך מרגישה בי?
חלול גופך כפי שחלולה נשמתך
אנושית אינך עוד"

ניסה הוא לקרוא לרגשות האשם
אך בהלה היא הרגש האחרון
האחרון שנותר בי
וגם היא נעלמה לה...

עמדתי שם בוהה בחלל
לא הרגשתי דבר
הסבל שעברתי כשהרגשתי דברים
הסבל ההוא נראה כחלום רחוק
וכאופי החלומות אפוף היה בערפל

נשמתי האחרונה נעלמה לה
התמזגתי עם גופה הקר
נטול המחשבות הסבל הייסורים הדאגות
נשמתי האחרונה שהייתה בי
נעלמה לה כלא הייתה

ורק אני עמדתי כנגד הרוח
בובת חרסינה יחפה