אתמול נגמר החופש הגדול והיום בבוקר היינו חייבים ללכת לגן
חבצלת. אני לא כל-כך רציתי ללכת לגן אז עשיתי כאילו אני ישן
ולא שומע את אבא. אבל הוא לא האמין לי אבא וטיפטף עליי מים
וצחק ואמר שזה לא יעזור לי כי היום יום ראשון שלי בגן חבצלת
ואני חייב לבוא ולהכיר את כל החברים החדשים. אני אמרתי לו
שבסדר והלכתי לראות טלוויזיה. בטלוויזיה אמרו לנו שאיזה כיף
לנו שהיום מתחילה שנת הלימודים והכי כיף זה לילדים הגדולים
שהולכים היום לכיתה א'.

אני בכלל רציתי ללכת לטפס על העץ של אופניק, אבל אבא היה צריך
ללכת לעבודה ובמילא כבר רציתי ללכת לגן כי נזכרתי שאופניק גם
הולך לגן בחצלת. בכלל, כל החברים שלי מגן שושנה ממשיכים איתי
לגן החדש ואבא סתם מבלבל לי את המוח.

בזמן שאבא נעל לי גרביים שאלתי אותו אם הוא אהב ללכת לבית ספר
והוא אמר לי שלפעמים, והכי כיף היה לו בהפסקה. אני שאלתי מה הם
למדו בהפסקה ואבא אמר לי להרים עכשיו את רגל ימין ואני לא
התבלבלתי והרמתי את הרגל הנכונה. אבא בטח חשב שאני כבר יודע
איזה רגל זה ימין ואיזה זה שמאל אבל אני לא זכרתי ובכל זאת
הרמתי את הרגל הנכונה כי ידעתי שזאת הרגל שאבא רוצה נעול לי.

כשהגענו לגן חבצלת כבר כל הילדים ישבו על הכיסאות המעגל ואבא
גירד את הראש. אני ישר ישבתי ליד אופניק ויוסי. בנתיים הגננת
עשתה קול כזה עם הגרון של כאילו היא בולעת מסטיק ואמרה שלום
לכולם ושקוראים לה דנה. אופניק שאל אותי למה איחרתי ועניתי לו
שזה בגלל אבא שלי שהוא לא נעל לי נעליים בזמן. דנה קצת זזה קצת
עם האצבעות של הרגליים, עשתה עודפם את את הקול המוזר הזה ואמרה
שעכשיו כשאנחנו יודעים איך קוראים לה אז אנחנו צריכים להגיד
איך קוראים לנו. ובגלל שפה בגן חבצלת משחקים כל היום אז כל ילד
יגיד את השם שלו ושם של החיה שהוא הכי אוהב ואנחנו נצטרך לזכור
את הכל. דנה שאלה מי רוצה להתחיל וכולם נהיו בשקט אז דנה
הצביעה על הילדה השמנה עם התלתלים שישבה שני כיסאות ממני ואמרה
לה שתתחיל. הילדה אמרה שהיא ילדה ולא ילד אז דנה אמרה בקול
נמוך שהיא התכוונה גם לילדות. "טוב, אז לי קוראים מימה ואני
אוהבת ציפורים" אמרה מימה. "יופי" אמרה דנה. "עכשיו כל אחד
יגיד את השם שלו לפי כיוון השעון". אני כל כך זכרתי איזה כיוון
זה השעון אבל אז הילד שישב לידי אמר שקוראים לו יוסי והוא אוהב
היפופותמיות. כולם צחקו ואני התחלתי לאמר שאני חזי ואני אוהב
אמבות. דנה אמרה שהיא לא שמעה ואני זזתי קצת עם התחת ואמרתי
יותר חזק אותו הדבר. יוסי המניאק אמר שאין כזאת חיה אמבה ואני
אמרתי שכן ושבכלל לא יתערב כי אני אבחר איזו חיה שאני רוצה.
יוסי אמר שאני סתם חייב להתחכם אבל הגננת דנה התקרבה אלינו
ועשתה תנועה קצרה  ומצחיקה עם היד. יוסי ואני ואופניק חייכנו
בלי שדנה תיראה.

בזמן שכולם אמרו את החיות שלהם אז אני גירדתי עם הציפורניים
מסטיק קשה שהיה מתחת לכיסא שלי וגיל המגעיל שישב בדיוק לפני
התחיל לחטט באף בדיוק כשדנה והשמות שלה הגיעה אליו. כולם
הסתכלו על גילי ואפניק לקח את המסטיק שלי מהיד וזרק עליו. דנה
עשתה כאילו היא לא רואה ואמרה לגילי שיפסיק להוציא לשון ונראה
לי שהיא הסתכלה עליי עם העין שיש לגננות בגן, כי לפני זה כעסה
עם העניים הרגילות שלה כי שיחקתי עם המסטיק. אז היא עמדה על
הכיסא וסיפרה לנו שהיא לא סתם גננת. דנה היא גננת קוסמת והיא
יכולה להיות קוסמת טובה שתלמד אותנו המון דברים חדשים אם נהיה
ילדים טובים ולא נעשה שטויות, ואם נהיה ילדים רעים דנה תהפוך
אותנו לכל מיני דברים כמו גזר וקרפדה. דנה צחקה וכל הגן צחק
קצת אחריה כדי שלא תיעלב.

אחר-כך היה הזמן של ארוחת צהריים וסידרנו את הכיסאות סביב
השולחן הצהוב. אני אכלתי את פרוסה עם ריבה שאמא הכינה לי לפני
העבודה למרות שלא היה בא לי פרוסה עם ריבה. אמא תמיד חושבת שזה
שזה מה שאני הכי אוהב לאכול בגן למרות שכבר הסברתי לה אלף פעם
שאני ילד גדול ואוהב סנוויץ עם אבוקדו. גמרתי לאכול ולא היה לי
עם מי לדבר אז התחלתי להתנדנד על הכסא. אירנה המעצבנת שישבה
לידי אמרה לי להפסיק כי זה מפריע לה להתרכז באוכל ושאם אני לא
אפסיק אז היא תעביר אותי לגננת דנה. נורא הרגיז אותי שהיא
חושבת שבגלל שהיא אוכלת כולם חייבים לשבת בשקט בלי לזוז ואם
היא לא שמה לב אז גם היא עושה קולות מרגיזים של מוצץ עם הפה,
אבל לא אמרתי לה כלום והמשכתי להתנדנד. אירנה קראה לדנה שאמרה
לי להפסיק להתנדנד על הכסא כי רק ילדים רעים מתנדנדים על
כיסאות ואם אני לא אפסיק היא תאלץ להפעיל עליי את אחד הקסמים
שלה. קצת פחדתי מדנה אבל לא רציתי להראות לה ולאירנה את זה אז
כשדנה הסתובבה התנדנתי עוד יותר חזק ואז דנה הסתכלה עלי ואני
נפלתי עם העורף על הגו של הכסא.

בהתחלה קצת התבלבלתי אבל לפי הפרצוף שדנה עשתה הבנתי שהיא הפכה
אותי לתפוח אדמה. כנראה שהיא התכוונה להפוך אותי למשהו אחר כי
היא נראתה קצת מבוהלת. בנתיים התחלתי ללמוד איך זה להיות תפוח
אדמה. באמת לומדים הרבה דברים בגן חבצלת. למי שאף פעם לא היה
תופח אדמה אז שלא יתלהב. האמת שזה נורא משעממם. אי אפשר לזוז
בכלל ואפשר רק להרגיש דברים לדבר עם העיניים. כל הילדים מאוד
התרגשו כשהפכתי לתפוח אדמה ודנה הלכה לקרוא למבוגרים שיראו גם.
בנתיים יוסי שאל אותי אם הקסמים של דנה כואבים ואני עשיתי לו
עם העניים שיתרחק ממני כי הוא מסריח מפה, אבל יוסי הטמבל הזה
עשה לי דווקא והמשיך לשאול כל מיני שאלות מעצבנות.

כשבאו המבוגרים שדנה קראה להם הם לקחו אותי ושמו אותי באמבולנס
ובמקום לשים אותי בערוגה כדי שאני אוכל לגדול ולהגיע לכיתה א',
אז הם לקחו אותי לבית חולים. לחולים בבית חולים יש ריח חמוץ
חריף כזה ולרופאים יש ריח של ספונג'ה. הם הכלל לא נראו כמו
רופאים האלה. לא היה להם המכשיר הקר הזה שיוצא להם מהאוזניים
והם מדגדגים איתו ילדים חולים, וגם לא היו להם חלוקים ירוקים
כמו בטלוויזיה. זה בטח בית חולים לתפוחי אדמה. אז הרופאים לקחו
אותי וחיברו אליי כל מיני צינורות ושקיות עם שתינה והפכו אותי
לתפוח אדמה מוטנטי, שיש לו כל מיני כוחות כמו לצפצף כל הזמן
ולגרום לאוייבים שלו לבכות. אבל שתדעו לכם שזה נורא קשה להיות
תפוח אדמה מוטנט. יש את האחריות של זה, ובכלל, כדי לשלוט
בכוחות אי אפשר לזוז ואפשר רק להרגיש דברים ולדבר עם העיניים.

הרופאה שנשארה בחדר שאלה אותי מה אני רוצה לעשות עכשיו. עניתי
לה שאני רוצה לראות ספיידר מן, אז היא חייכה ואמרה שהיא תשים
לי מוזיקה מרגיעה. סתם רופאה שקרנית. בטח עבדה עלי והיא בכלל
אחות. שמה משהו מעצבן עם חצוצרה שכל הזמן בוכה, למרות שתפוחי
אדמה מוטנטים הם קטלניים וצריכים לשמוע מוסיקה עם תופים. בדיוק
כהתחלתי לתכנן איך אני ממציא נסיוב סודי שיהפוך אותי לסופר
מוטנט שיכול לרוץ ולקפוץ במהירות של מטוס, הגיעו אמא ואבא. הם
נורא כעסו ובטוח לא הצליחו להביא הרבה כסף מהעבודה היום. הם גם
אמרו שהגננת דנה היא בעצם מכשפה רעה ושהם יטפלו בה. אני הזזתי
את העניים למעלה ולמטה כדי שיבינו צריך קודם לבקש ממנה שתבטל
את הקסם כי אני לא אתנדנד יותר על כיסאות ואמא שמה את הידיים
על הראש ואבא קצת בכה.

האמת, יד חרא להיות תפוח אדמה, אפילו אם הוא מונטי. תפוחי אדמה
הם לא יציבים ומתקלקלים מהר. חבל שדנה לא הפכה אותי לגזר או
צפרדע, אז אולי הייתי מוכן לחזור לגן חבצלת. אבל תפוחי אדמה לא
מסוגלים לשלוט על הכוחות שלהם וגם ככה נורא משעמם סתם לשכב כל
היום, אז כהצפצופים נהיו כל הזמן מהירים ומעצבנים אז בכלל נמאס
לי והלכתי לישון.