קם עם דימעה
וגם הבעה
מוזרה ביותר
שבה אני לא רוצה להישאר
ממשיך לחשוב, והבוקר-
הוא כבר עובר
בוהה בחלל החדר
אומר לעצמי שאני בסדר
ואני באמת מרגיש טוב
אבל, בפנים, הכל, אולי בעצם הרוב-
הרוב מרגיש כמו פחית
שהיא, ללא תחתית
הכל נשפך עד שכבר מאוחר
עד שכבר אי אפשר
הערב יורד
ואני עוד לומד
שרגשות הם דבר מוזר
שמה שאני מרגיש, לא הרגשתי כבר...
ופתאום
משום מקום
נכנסה התקווה לליבי, כבר אין חשש
תקווה לעתיד חדש |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.