לפעמים אני מרגישה ריקה, חלולה, חסרת כל חוש ורגש.
זה קורה לי הרבה. אני לא מרגישה את הרוח הקרה נושבת על פני.
אני יודעת שהיא נושבת, אבל אני לא מרגישה אותה.
אני לא מרגישה את הקור של לילה ירושלמי באמצע נובמבר. אני לא
מרגישה את טעמם של פתיתי השלג שנדירים פה, בירושלים.
אני לא מרגישה את הריחות הנפלאים שמקיפים את העולם ביום הראשון
של האביב.  
אני לא שומעת שום דבר. רק את הקולות בראש שלי, שלא יכולים
להפסיק לחשוב עליך.
והדבר הכי נורא, אני לא מרגישה אהבה, אני פשוט לא יודעת מה זה.
אני בספק, אם זה בכלל קיים, או שזה רק אני, שלא יכולה לאהוב
לעולם.