אני עוצמת את עייני, ושוב נזכרת איך היית אותי פעם אוהב.
מדמיינת לי את שנינו, מאוהבים ומחובקים.
אבל כל זה אגדה שאני מספרת
ואחרי כל פסקה דמעה.
דמעה של געגוע דמעה של אהבה.
שוב עוצמת את עייני ונזכרת באותו היום שפגשתי אותך איתה.
ועם הייתי אומרת ולא מסתובבת מה היה קורה לי ולך?!
רק מדמיינת לי אותך-אוהב אותה,
האם טוב לך איתה?
האם אותך אוהבת בחזרה?

ומכל געגוע יוצאת טיפה אחרי טיפה, ושוב רואה אגם של אהבה.
האם אתה מבין ומקווה ששומע את תיפלתי עלייך - כלום יום.
רק רוצה שתבין דבר קטן שבשבילי אתה כל העולם.
לא מצליחה להוציא אותך מליבי, ושוב פניי יורדות לרצפה הקרה.

וכל רגע שאתה נמצא במחשבותיי, אני פשוט עוצמת את עייני..
אני רוצה להבין מה עובר עליי, והאם אתה אי פעם אהבת אותי.
רוצה לדבר איתך, ולא במחשבותיי.
רוצה רק להפסיק לראות אותך כל יום בעייני.
אני עוצמת את עייני ורואה מלאך קטן שכל כך דומה לך - הכל.
הוא מתקרב עליי נושק את ידי ואומר 3 מילים קסומות - לדעתי.
אני לא קוסמת ואתה אף פעם לא תבוא עליי,
אבל דבר אחד קטן רוצה עכשיו ששוב נדבר והכל יהיה אחר.
רק רוצה תפילה של אהבה.
שוב נגמר יום אבל בכל זאת אתה עדיין שם.
לא רוצה לבכות, לא רוצה לברוח ולא רוצה לדעת כלום יותר.
הגורל הפגיש והגורל ידע גם מתי להפסיק.