זאת שוב פעם אני
עומדת בשקט מול המראה
ומתבוננת
כל קמט, כל וריד בעיניי הנוצצות
בשקט אף הן
עוצמת את כפתורי עיניי
ונושמת עמוקות
בבת אחת - הסערה מתחילה
לוקחת טיט ומורחת על פרצופי
מכסה את כולו במהירות
בלי להותיר שום נקודה ריקה
משפשפת חזק את לחיי הכואבות
שערי מתלכלך אף הוא
אפי יבש, שפתי פצועות
ולבסוף אני נרגעת
עכשיו - רק דמעותיי הרטובות
ימחקו את הטיט מפניי
אם לא אבכה - הוא ישאר לנצח
ותיוותר בי תמונה חדשה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.