זה סיפור על ילד, לפחות הוא חשב שהוא ילד, וכולם חשבו שהוא
ילד- אז נקרא לו ילד.
אז הילד הלך, כמו כל יום רביעי רגיל, בדרך הצהובה.
כעבור שעה קלה, חשב במוחו - הרי הולך אני בדרך זאת שנים, ורואה
אותם אנשים, ומסתכל על אותם נופים, וחווה אותם חוויות - למה
חיי הפכו? מה אני מחפש בחיים?
הנער המשיך לתהות - ובכל זאת המשיך בדרכו.
הגיע לבית משונה, שלא ראה אף פעם - והרי הוא הולך בדרך זו כל
שבוע לפחות, שאל לפשר הבית, ואמרו לו - "אין הבית קיים אלא
בדמיונך!"
הסתכל שוב על הבית, וראה בית - הסתכל על האדמה - וראה אדמה.
"הרי אני רואה אדמה, ורואה בית, מכאן - אם יש אדמה, למה אין
בית?"
ענו לו - "הרי אדמה קיימת - אנחנו רואים אותה!"
והילד אמר - "אך אם מישהו יגיד לכם, שאין אדמה, ותאמרו לו -
אנו רואים אדמה, והוא יאמר - לא, אין אדמה, מה תגידו?"
"נגיד שיש אדמה"
אמר הנער: "יש בית..."