אין לאן לברוח ואין אפשרות יציאה.
מאבדת את שפיותי במעמקי מוחי.
מגלה שיש תאי מוח שאף פעם לא ידעתי אליהם, אף פעם לא נותרתי
לבדי לאוך זמן כה רב.
השפיות עזבה את המקום שנקרא מוחי כבר מזמן.
בתוכי נותרתי אבודה מנסה ללכת באותן עקבות אבודות אך איני
מוצאת אותן, אולי הן נמחקו או אולי אף פעם בעצם לא היו
קיימות?
אולי הכול זה חלק מדמיוני, אולי תמיד הייתי לבדי, ורק עכשיו
הבנתי זאת.
אולי יהיה פעם מישהו שיוכל להוציא אותי מתוך האיבוד השליטה
האנסופי הזה...
ואולי לא.