אי אפשר להיות מאושר אני חושב לעצמי בעודי שוכב הפוך על הספה,
רגליים למעלה, ראש מוטה למטה, מסתכל על הארון בחדר הקטן.
מנסה לתרץ את הקיום העלוב, היומיומי שלי.
האושר הוא שביעות רצון ממה שיש בלי שום רצון לשנות.
זה לא הגיוני. יש אדם שאין לו שום שאיפה להתפתח.
לשנות דברים, לשפר, להרוס, לבנות, לעשות וכו'?
אם לאדם היה מושלם אז הוא היה מחפש מושלם יותר
משהו חייב להיות יותר טוב. ממש כמו הציפיה לאביר על סוס לבן.
אדם מטבעו תחרותי או לפחות בעל שאיפות, אם לא שאפתן.
בכדי להיות מאושר צריך שלא יהיו לך שום שאיפות, שום רצונות,שום
כלום ממש כמו נזיר בודהיסטי מזוין. איך אפשר להיות מאושר אם
האושר הוא לא מכונית מדהימה ובחורה עוד יותר בית גדול ודיוידי
עם טלויזיה 62 אינץ?
להיות מאושר זה להתקע במקום. לא להמציא את האש, לא לחשוב על
גלגלים, לא לנסות להמציא איזה נורה מחורבנת 1860 פעם, לא לטוס
לחלל, לא לגלות תרופה למחלות ,לא להמציא את משפחת סימפסון.
איך האנושות היתה מצליחה להתקיים אם האדם היה מוצא את האושר
למישהו היה אכפת אם היו נהרגים 600 איש בשנה מתאונות דרכים
האמא היתה דואגת לבנה שמדמם?
אומרים שרק השוטים מאושרים - כן אין להם דאגות והכל נראה עם זה
טוב.
כשאני חושב על זה יש רק מסקנה אחת שאסור לנו להיות מאושרים
אסור לנו ליפול בפח האושר גם אם זה נראה לנו הפתרון לכל
בעיותינו
עלינו להמשיך חפש את האושר ולעולם לא למצוא אותו כי בכך הוא
יעלם
אני מתרומם מהספה מתיישב כמו בן אדם וחושב "אני מאושר וזה עושה
לי קצת רע".