יומן המסע של עמית אופיר: לא לגולשים בלבד

itacare היא עיירת חוף קטנה הנמצאת גם היא באיזור הבאהייה במרחק של שעה
וארבעים
דקות מעיר הנמל העתיקה ilheus, או לחילופין לאלה מכם היורדים מהצפון (מאזור
מורו דה סאו פאולו) רצוי להגיע ל ubaitaba הנמצאת כ-4-6 שעות מ valenca ושלוש
וחצי שעות עד itacare עצמה. ולאלה המגיעים מאזור סלבדור אני משוכנע שיש
אוטובוסים ישירים ל itacare.

האוטובוס מubaitaba הוא חוויתי לגמרי, במיוחד לאחר או במהלך יום גשם, היות
והנסיעה עוברת בתוך יערות ומקומות אשר אין בהם כבישים סלולים והדרך הופכת
בוצית ומחליקה, עד כי אינך משוכנע לחלוטין כי האוטובוס יגיע ליעדו בשלום. אם
יוצא לכם "ליפול" על נהג לא אחראי במיוחד כמו שיצא לי, אתם עשויים למצוא את
עצמכם יורדים מהאוטובוס באמצע הלילה ומנסים לדחוף אותו לאחר ששקע בבוץ, רצויי
כמו כן להחזיק חזק ולהיתפש בדבר מה יציב, היות והאוטובוס ממש עף באוויר במספר
מהמורות שנמצאות בדרך, והמקומיים הנמצאים גם הם באוטובוס, ובמיוחד הילדים
שבהם, שרים וצוחקים בקולי קולות תוך השמעת הערות ציניות ובדיחות על מנת להוסיף
שימחה ואדרנלין
לנסיעה.

Itacare היא עיירת גולשים קטנה השוכנת על חופו של האוקיינוס האטלנטי, אין הרבה
רכבים גדולים הנוסעים במקום, לרוב ישנם אופנועים, ורכבי באגי עם גג פתוח,
הניתנים גם להשכרה במקום, עשרות ואף מאות גולשים מסתובבים שריריים ברחובות
לפני או אחרי גלישה טובה בים, בגלים המגיעים לארבעה מטרים ולא נופלים ממטר עד
מטר וחצי בכל יום.

אני התאכסנתי די קרוב לחוף באכסניה הנקראת " pousada tartaguga" - אכסניית צב
הים, שהיתה מקסימה ומאוד נהניתי בה, מקום די צנוע אשר שירת את מטרות הגלישה
שלי וצרכיי האחרים אולם קיימת אכסניה נוספת המצויה ממש על החוף שנקרא
tiririca, חוף גלישה מדהים ביופיו וכן בגלים שתוכלו למצוא בו. אינני יודע את
שמה של האכסניה שממוקמת בו אך היא מאוד מומלצת מחברים ששהו בה. הירידה לחופים
עוברת דרך יער טרופי קטן ומדהים, ובכלל החופים כולם כאילו יצאו מתוך מגזין
גלישה, אי אפשר לצפות למשהו טוב יותר.

הגלישה עלולה להיות מסוכנת היות והאזור הטוב ביותר מוקף בסלעים. מומלץ מאוד גם
לגולשים מקצועיים לבחון טוב את החוף ולהביט על המקומיים הגולשים ולחקות אותם,
הם יודעים בדיוק איפה ניתן ואיפה לא, סימכו על הניסיון שלהם, אל תנסו מקומות
חדשים לגלוש אפילו אם הם נראים לכם מבטיחים, בכל יום יוצאים מהמים אנשים עם
גלשנים שבורים במקרה הטוב ובמקרים פחות טובים עם חלקי גוף שבורים, רק כי נסחפו
למקום סלעי, או מן לתחילה נכנסו לבדם מבלי לבדוק את תנאי השטח לפני כן. תנו לי
לתת לכן מהניסיון שלי, המקום וכוח הגלים לא נותנים מקום לטעות, וטעות אחת
יכולה להיות הטעות האחרונה שתעשו.

חווית הגלישה ב itacare מדהימה ולא ניתן לתאר אותה במילים, תנו לי רק לנסות
ולומר שבימי ערפל הצבעים של המים מתערבבים עם אלה של השמיים וביחד עם טיפות
הגשם, המראות כל כך סוחפים עד שלא יודעים יותר מה שייך למה, איפה אתה מתחיל
ואיפה הטבע נגמר.

גם אלה שלא גולשים ייהנו להיות בחופים ובכלל מהעיירה הקסומה, ישנם מקומות
שמוגנים על ידי סלעים ומונעים מהגלים הגבוהים להכות, המים נעימים כמעט בכל
ימות השנה, וכמובן מהנה חווית הצפייה באותם גולשים ומהנופים המדהימים שבאזור.
מילה שלי, האנשים הכי יפים בעולם מגיעים לחופיה שלitacare , גם גברים, וגם
נשים, מאוד חשופים, מאוד סקסיים, רק בשביל זה שווה להגיע, אם לא בשביל השאר.
(לאלה מאיתנו הרעבים לבשר חשוף- המלצה חמה מאוד).

האוכל בעיירה מצוין, ומספר מגוון של מסעדות ובארים קטנים ממוקמים גם במרכז וגם
לאורך הדרך המובילה אל הים.

itacare די מבודדת מציוויליזציה, והתחושה שהיתה לי כשהייתי שם היתה כאילו
נלקחתי מאות שנים אחורה בזמן, אל תצפו למצוא טלפון ציבורי שיקשר אתכם לארץ,
שיחות בטלפונים ביתיים לעומת זאת תמיד עובדים, לכן במידה ואתם צריכים לעשות
שיחה דחופה, עדיף לגשת תמיד למקום עסקי כלשהו, או לאכסניה בה אתם שוהים,
ולנסות להסביר כי אתם זקוקים לעשות שיחת גוביינא. אם יבינו אתכם אין שום סיבה
שלא יאפשרו לכם לבצע את שיחה כזו.

מקומות נוספים המצויים בקרבת מקום:

Abrolhos - מקום אטרקטיבי מאוד לצלילה, בעונות מסוימות אף מגיעים לאזור
לווייתנים.

Ilehus - עיר נמל מאוד עתיקה, גם שם ניתן למצוא חופי גלישה טובים, ilehus היא
עיר דייגים, וחיי לילה סוערים לא תמצאו בה, אוכל טיפוסי, סיפורי היסטוריה
מרתקים וחופים יפים אלה הם דברים אשר יותר סביר להניח כי תמצאו בקלות.

סיפור קטן שנכתב במקום:
יצאתי בגשם, בלווייתו של גלשן מקומי חדש, עם קעקוע של שמש שבחרתי לו באופן
אישי כשקניתי אותו כמה שבועות קודם לכן בשכונה מפוקפקת מאוד בין רחובותיה
העניים של העיר סלבדור.

אין מה לעשות, שמש כזו תמיד מופיעה במקומות הכי חשוכים. הדרך המתפתלת הובילה
אותנו על לחוף טרופי קטן וחבוי. חבוי מהשמש, חבוי מעין אדם, מוסתר על ידי היער
והערפל. גשם סיכות ירד עלינו ונדמה שלא הצליח להרטיב אותנו כלל, כל כך דק ושום
רוח לא עזרה לו להידחף עלינו.

פילסנו את דרכינו בתוך הצמחייה עד שיכולנו לקפוץ. כפות רגלינו חשו מייד בתחושת
מוכרת וביתית של חוף ים, כי אין מה לעשות, הים הוא חברי הטוב ביותר מאז שאני
מכיר את עצמי. הבטנו לאופק, יכולנו לראות רק עד נקודת השבירה כי הים היה גבוה.
גלים של 2-3 מטרים בערך הרעידו את החוף ברחשם המגיע מרחוק, הגשם הפסיק והתחדש
מדי כמה דקות, מעט גולשים במים, החוף בתולי כמעט לחלוטין, רק ירוק צונן, שמיים
אפורים ובקתת קש אחת, סמוכה למסעדת חוף קטנה. ויש גם אותי וגלשן אחד חדש עם
קעקוע של שמש.
אני מניח את המשקפיים על החול, ויוצא בריצה אל המים.

מסתער קדימה לתוך השיגעון, רק בכדי להישאר שפוי. ושם, בתוך כל הכחול- אפור
הזה, אינני יודע עוד מה שייך למה...
מה שייך לערפל, מה שייך לגשם, ומה בכלל שייך לים.
אני חותר וגולש, ושוחה וצולל, מתרסק ומתוך רסיסים נולד מחדש.
ואחרי יותר משעתיים אני חוזר אל החוף ומבין...
אני שייך לים!