|
את לי מכאיבה
כמו שאת אוהבת
זכרותי זוקרת
משכרת מצמיתה
תשוקותיי האפלות
פסגותיי אדמוניות
נישאות לסוד שפתייך
עצמותייך הנושכות
לוהבות בסכינים
עצבים
חורכות חותכות
קול זעקותיי שופע
גניחותייך אושר
איש אהבתו יודע
את
למכאוביי
עינוגיי יוקדת
|
|
|
כל מילה-
פנינה!
(קראתי מילה אחת
ועשיתי
אינדוקציה)
ג'וג'ו לסטרי,
אחיו המשובט של
זוזו לסטרי,
בתגובה ליצירה
האפית "שבע מאות
אלף חמש מאות
ושלושים שירים
על המוות" |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.