קם א. לוט / השני |
מיותר.
לקחתי פטיש, הכי כבד שמצאתי, והתחלתי לנתוץ. אף, מצח,
עיניים... היופי עדיין נשאר. קרקפת, כתף, יד -- ענק, חזק
ויפה עד כאב.
שלושה חודשים, כמעט יום יום, עבדתי במרץ. רק כשכמעט כולו הפך
חצץ חדלת לאהוב אותו, את בן-דמותי שבדמיונך.
דמיונך... דמיוני... זוכרת? המקום בו היינו דומים, Almost
the same.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|